זמני השבת בקריית שמונה ודבר תורה לשבת מהרב איתמר לוי

בס"ד כו מרחשון תשפ"ז

הדלקת נרות ק"ש: 16:15
צאת השבת ק"ש: 17:20

הכול בידי שמיים? המזל, המעשים וסוד שני הזיווגים בפרשת חיי שרה

אחת השאלות המפורסמות בפילוסופיה היהודית: כיצד תישאר בחירתו החופשית של האדם, אם גורלו ותכונותיו נקבעים מראש על ידי המזל והטבע? רבי יצחק עראמה זי"ע פותח במקורות מחז"ל ומהפילוסופיה (ספר המידות לאריסטו) הנראים כסותרים את עקרון הבחירה החופשית והשכר והעונש. והוא מדמה את האדם כמי שנשוי לשתי נשים: הראשונה היא הטבע המולד שלו (המזל), והשנייה היא האישה הגשמית שהוא נושא. אם "אשתו הראשונה" (תכונותיו הטבעיות שנקבעו במזל) היא רעה ובעלת תאוות, קשה לו מאוד להימלט ממנה, כפי שקרה לשמשון, שלמה המלך ואדם הראשון.

חז"ל אמרו (מו"ק כח:) "בני, חיי ומזוני – לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא" – הכל תלוי במזל, וכאן הפרדוכס: אם חוכמה, עושר וגבורה תלויים במזל, ואילו חז"ל קובעים ש"אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד", נמצא שהמזל קובע בעקיפין גם אם האדם יהיה צדיק או רשע? אם הכל מוכתב מהכוכבים, היכן הבחירה החופשית ואיך ניתן להעניש את הרשע או לשבח את הצדיק?

הפתרון הפילוסופי (אריסטו) והתשובה היהודית

ר' יצחק מביא את דברי אריסטו בספר המידות ומחבר אותם אל השקפת התורה: 

אריסטו טוען שאם הרשע אנוס על מעשיו בגלל טבעו, הרי שגם הצדיק אנוס לעשות טוב, ואז אין שכר לצדיקים. אך המציאות מראה שגם כדי לחטוא (כמו נואף או גנב החותר בתים בלילה בקור ובחום), האדם צריך להתאמץ ולבחור בפעולות הללו, ולכן המעשים הם ברצונו.

המזל והגרמים השמימיים מעניקים לאדם נטייה טבעית בלבד (פוטנציאל), אך הם אינם מכריחים אותו לפעול. ממילא יד האדם תמיד על העליונה. בכוח השכל, הבחירה החופשית והתורה, האדם יכול לשבור את הוראת המזל, או לתעל את מזלו לאפיק חיובי. דוגמת מה שאמרו חז"ל (שבת קנו.) שמי שנולד במזל מאדים – תהיה לו משיכה לדם. והאדם יכול לבחור ברע – להיות רוצח או גנב, או בטוב – להיות רופא או מוהל. 

מדוע ה' לא שינה את מזל הצדיקים?

יוצא לפי זה שהכל לפי מה שיפעל האדם, אם כן מדוע הקב"ה לא שינה את מזלם של הצדיקים הסובלים? שתי תשובות בדבר: א. צריך זכות חריגה, ואכן אם ישנה זכות כזו, השם משנה את המזל לצדיקים במקרים מיוחדים, כמו אברהם אבינו שהיה עקר, או יצחק ורבקה. ב. הצדיקים העדיפו לסבול דוחק בעולם הזה כדי ששכרם המלא והאמיתי יישמר להם לעולם הבא, שכן אין שכר מצווה בעולם הזה. 

השתדלות אנושית הופכת את המזל

גם אם המלאך הממונה על ההיריון הנקרא "לילה" (על פי חז"ל בנידה טז) קובע פוטנציאל מולד של עושר, חכמה או גבורה, אין מדובר בגזירה מוחלטת שאי אפשר לשנותה. באמצעות השתדלות שכלית, חריצות ועבודה, האדם יכול להפוך את גורלו מקצה לקצה. וגם לצד השני, אדם בעל בחירה רעה יכול להרוס במו ידיו מזל פתיחה מצוין.

לכן מלאך ההיריון נקרא בשם "לילה", כי הלילה מסמל שני דברים: א. השאלה כיצד הבחירה החופשית מסתדרת עם נתוני המזל היא עמוקה ו"חשוכה" לשכל האנושי. ובנוסף העובדה שהמזל אינו כופה את האדם, משאיר את העתיד פתוח ומעורפל כמו לילה. ב. גזירת המזל נשארת תלויה ועומדת עד שהאדם יפעל, והדבר יוכרע סופית רק לפי מעשיו. יש כאן מעין ציפייה לבוקר. בסוף, מכיוון שהיראה נשארה בידי האדם, הכל נמצא בידו. כי אם יסגל האדם לעצמו יראת שמיים, הוא יזכה לכוון גם את החכמה, העושר והגבורה למקומות הנכונים, כפי שאמר משה: "מה ה אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה".

סוד שני הזיווגים: המזל מול המעשים

כך יוסברו מאמרי חז"ל הסותרים (סוטה ב.): א. זיווגו של האדם נקבע 40 יום קודם יצירתו, ב. אין מזווגים לו לאדם אישה אלא לפי מעשיו. כפי שאמרו חז"ל יש זיווג ראשון, ויש זיווג שני. הזיווג הראשון נקבע לפני הלידה על ידי מלאך ההיריון, שזה הטבע המולד של האדם: תכונות אופי שאיתן מגיע לעולם. והזיווג השני נעשה בגיל הנישואין והוא תלוי לפי מעשיו. שזה הבחירות המוסריות והרוחניות שהאדם עושה בחייו הבוגרים.
 
שני הזיווגים הללו משפיעים זה על זה. אצל האבות הקדושים, הטבע המולד שלהם (הזיווג הראשון) היה נעלה, ובעזרת בחירותיהם הנכונות (זיווג השני) הם העצימו את הטוב הזה מדור לדור: מאברהם ליצחק שהיה "עולה תמימה" בזכות טוהר טבעם של אברהם ושרה, ועד למידתו של יעקב שהייתה השלמה ביותר. 
ההבחנה של 'בעל העקדה' בין הנתונים המולדים מה שהוא מכנה "זיווג ראשון" או "מזל", לבין הבחירות בפועל שאותם מכנה "זיווג שני" או "מעשים" שעומדים מעל למזל המולד, באה לידי ביטוי בפרשתנו. 

שבירת כוח המזל המולד של אברהם 

אברהם ראה במזלו (באצטגנינות) שהוא עקר ואינו יכול להוליד בנים [שבת קנ"ו א]. אולם, הקדוש ברוך הוא אמר לו: "צא מאצטגנינות שלך – אין מזל לישראל". וכשמשביע את אליעזר, אומר לו: "ה' אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי... וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" אברהם אומר שהשליחות הזאת מושגחת על ידי השם והזכות הרוחנית שלי כבר ניצחה את המזל הטבעי, ולכן מציאת האישה ליצחק תיעשה בכוח אותה השגחה, ולא בכוח מקריות המזל.  

המבחן של אליעזר: בחינת מעשים ומידות (שכל) מול מבחן יופי או עושר (מזל)

אליעזר מגיע לבאר המים, ובמקום להשתמש בניחושים, או במזל, הוא מציב קריטריון שכלי ומוסרי מובהק – מידת החסד: "וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה – אֹתָהּ הוֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק..." – אילו אליעזר היה נשען על ה"מזל", הוא היה מחפש סימנים מהיקום (כוח עליון) או מסתפק בייחוס משפחתי ובעושר (דברים התלויים במזל המולד). במקום זאת, אליעזר מחפש את "הזיווג השני" – זה שנקבע לפי מעשיה של האישה. רבקה נבחרת משום שהיא מוכיחה באמצעות שכל ישר וטוב לב יוצא דופן, שהיא ראויה להיכנס לבית אברהם. מידת החסד שלה היא בחירה חופשית שלה, והיא זו שהכריעה את הכף.

שבת שלום ומבורך,
הרב איתמר לוי.