זמני השבת בקריית שמונה ודבר תורה לשבת מהרב איתמר לוי

בס"ד יט מרחשון תשפ"ז

הדלקת נרות ק"ש: 16:21
צאת השבת ק"ש: 17:25

מדוע א-לוהים מנסה את האדם? | פרשת וירא
 
על סיפור עקידת יצחק מעלה רבי יצחק עראמה זצ"ל – בספרו "עקידת יצחק" – קושיה אמונית עצומה: אם אלוקים יודע הכל ומכיר את ליבו של אברהם אבינו כאחד שיעמוד בניסיון – לשם מה נחוץ הניסיון? הרי אין כאן גילוי מידע חדש עבורו?

ותשובתו על פי המדרש לפסוק מתהילים: ”נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְִתְנוֹסֵס“ למילה "נס" יש משמעות כפולה: ניסיון וגם דגל, כמו נס של ספינה המורם אל על. אלוקים יודע את צדקתו של אברהם בפוטנציאל ("בכוח"), והניסיון נועד להוציא את צדקותו אל הפועל – להפוך אותה למעשה ממשי בעולם החומר. הניסיון הפומבי והקשה מכולם של עקידת הבן בגיל מאה ללא עצב ומתוך אהבה, נועד להוכיח לכל העולם ולדורות שיבואו, שאברהם ראוי באופן מוחלט לכל השפע וההבטחות שקיבל. "מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה" מידת הדין מתקשטת ומצטדקת לעיני כל.
 
טבע הידיעה של הבורא

לגבי הידיעה האלוקית, הפילוסופים (ובראשם אריסטו ובעקבותיו הרמב"ם במורה נבוכים) נתקלו בקושי: בעולם שלנו יש ריבוי פרטים והם משתנים ללא הרף לאורך ציר הזמן (עבר, הווה ועתיד). אם אלוקים יודע את כל הפרטים הללו בזמן אמת, יוצא שאנו מייחסים לו שני חסרונות: א. שינוי – ידיעתו משתנה בכל רגע בהתאם למציאות. ב. ריבוי – יש לו מיליארדי ידיעות שונות, וזה סותר את האמונה שאלוקים אחד, והוא וידיעתו דבר אחד. 

לכן בכדי "להציל" את כבודו של אלוהים מלייחס לו שינוי, טענו הפילוסופים שאלוהים יודע רק את עצמו, שהוא המנוע של כל חוקי הטבע, וממילא הוא יודע את העולם ידיעה כללית ולא ידיעה פרטית. ידיעה כללית זוהי ידיעה של חוקי הטבע ועקרונות קבועים ולא משתנים. ידיעה פרטית זוהי ידיעה של דברים ספציפיים שקורים ברגע זה בחומר, וזו ידיעה שמשתנה בכל שנייה. 

לדוגמה, הפילוסופים ראו את אלוהים כמהנדס מערכות גאון שתכנן מפעל מכוניות אוטומטי. המהנדס יודע חוקי המפעל: שרובוט א' ירכיב דלת, השני יצבע אותה, ושבכל שעה ייצאו מהמפעל 50 מכוניות. אבל הוא לא יודע – ולא אכפת לו לדעת – שברגע זה ממש מכונית מסוימת קיבלה שריטה. המידע הזה לא מוסיף שום חכמה למהנדס.  

אלוהים ברא את חוקי הטבע, והוא יודע ש"המין האנושי" פועל בצורה מסוימת, ושאם יתקיימו תנאים מסוימים – יצמח בעולם אדם חכם או נביא. אבל הוא לא מסתכל על אברהם או משה הספציפיים ברחוב שמשתנה בכל רגע, שאם כן זה כמו להגיד שאלוהים צריך להתעדכן בחדשות. 

לדעתם ידיעה פרטית היא חסרון באלוהים. א. זה הופך את אלוהים תלוי בנברא: כי המעשה של הנברא השפל הוא זה שיוצר את הידיעה אצל אלוהים המושלם. לא יתכן שנברא ישלים משהו באלוהים השלם. ב. יש כאן שינוי בתוך אלוהים: ברגע שהנברא עושה איזו פעולה אלוהים יודע, ויש שינוי בידיעה האלוהית. וזה לא יכול להיות שהאלוהים הוא נצחי ואין ליחס לו שינוי כלל. לכן סיכמו, אלוהים יודע את הכלל, בלי להתלכלך בפרטים הקטנים המשתנים של חיי היום-יום שלנו. 

בעל העקידה מזדעזע מהתפיסה הזו

בניסיונות של הפילוסופים לשמור על כבודו של אלוהים, הפכו אותו לאל מנותק וידיעתו פגומה. ידיעה של חוקים בלבד היא ידיעה חסרה כמו חזאי של מזג האוויר שיודע שירד גשם, אבל לא יודע באיזה רגע בדיוק תיפול טיפה מסוימת על חלון ספציפי. אם אלוהים יודע רק את הכללים, הוא בעצם לא יודע שום דבר על מה שבאמת קורה כאן ועכשיו. 

זה גם מבטל את התורה וההשגחה: אם אלוהים לא יודע על האדם הספציפי ברמה האישית, אז אין שום משמעות ל"שכר ועונש", "תפילה" או "השגחה פרטית". שהרי אלוהים לא יכול לשמוע תפילה של אדם זה או אחר, ולא יכול לצוות עליו מצוות. 

לטענתו, יש כאן כיסוי לרצון שלהם לפרוק עול. כך הוא מסביר את הפסוק בתהילים: ”אֲשֶׁר יֹמְרוּךָ לִמְזִמָּה“ – אם אלוהים לא יודע מה האדם הפרטי עושה ברגע זה, אז אין משמעות למצוות, אין השגחה פרטית, ואין דין וחשבון על חטאים – האדם הופך לאדון לעצמו מבלי שאף אחד יראה אותו.

תשובת בעל העקידה

דברי הפילוסופים זו למעשה טענת איוב שטען שהסבל שלו הוא "מקרה" טבעי, כי אלוהים הגדול לא מתעסק בפרטים הקטנים שלו. והוא דוחה זאת שהרי אם נגיד שאלוהים יודע רק שיקומו צדיקים ורשעים בעולם באופן כללי, אבל הוא לא יודע מי הצדיק ומתי יקום ויפעל – זו ידיעה של מדען אנושי, שיכול לשער על פי חוקי הטבע שבתקופה מסויימת יקומו אנשים חכמים, מבלי להכירם אישית, וכמובן לא יתכן לצמצם את ידיעת האל לרמה של מדען אנושי. 

משל האדם והחפץ

הוא עונה לטענה 'איך אלוהים יודע שהאירוע הפך מעתיד להווה ומהווה לעבר מבלי שידיעתו תשתנה' בדרך משל : לאדם שעומד בחדר מבלי לזוז. מימינו מונח כיסא ומישהו הזיז את הכיסא לצד שמאל. השינוי חל אצל הכיסא בלבד, והאדם נשאר עומד על מקומו בלי שינוי. הנמשל: אלוהים וידיעתו קבועים. הנבראים נעים ומשתנים סביבו. אלוהים יודע את כל מצבי הזמן בבת אחת, המעבר של הזמן מעתיד להווה ולעבר הוא שינוי אצל הנברא המוגבל, ולא שינוי בתודעה האלוהית. 

מגבלת השכל האנושי

הטעות הגדולה של הפילוסופים הייתה ההאנשה של הידיעה האלוהית – הניסיון למדוד את השכל האלוהי בכלים של השכל האנושי: 'אם אני משתנה כשאני לומד משהו חדש, אז גם אלוהים ישתנה'. זו הטעות – איננו מסוגלים להבין באמת כיצד פועל גופו של יתוש קטן, איך יש לנו את עזות הפנים לבוא ולמדוד את ידיעתו של בורא היקום כולו? ידיעתו של אלוקים נשגבת וזהו בדיוק מקומה של האמונה הטהורה.

כל דברנו מתנקזים בפסוק שמנפץ את טענת הפילוסופים: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי" – כביכול הקב"ה לא ידע באופן מוחלט שאברהם יעמוד בניסיון, ומזה הם ניסו לברוח. והוא מסתדר עם דברי בעל העקידה: אין הכוונה שהמלאך אומר לו: "עכשיו אלוהים למד משהו חדש", אלא: "עכשיו, יראת הא-לוהים שלך יצאה מהכוח אל הפועל, והפכה למציאות שלמה וגלויה בעולם".

שבת שלום ומבורך,
הרב איתמר לוי.