זמני השבת בקריית שמונה ודבר תורה לשבת מהרב איתמר לוי
בס"ד כה תמוז תשפ"ו
הדלקת נרות ק"ש: 19:22
צאת השבת ק"ש: 20:26
כיבוש הארץ – החטא הוא העונש | שבת מטות מסעי "שמעו"
טרם הסתלקותו של משה רבנו, לפני הכניסה לארץ ואחר מספור כל מסעות העם, מצווה משה את העם בחמישה ציוויים נוספים. ציוויים אלה הם הוראות מפורשות לכניסתם לארץ: (א) כיצד לכבוש את הארץ; (ב) מי יהיו האנשים שיעמדו בראש כל שבט בעת הכיבוש; (ג) חלוקת נחלות השבטים תוך פירוט גבולות הארץ. הגבול הצפוני הוא הר ההר, שלפי התרגום הירושלמי הכוונה לטורי אמנוס, כלומר בגבול הצפוני הייתה תורכיה של ימינו; (ד) חלוקת 48 ערי הלווים ללווים; (ה) חלוקת שש ערי המקלט לרוצח בשגגה.
הציווי הראשון הוא מצוות ירושת הארץ, כפי שכתוב: "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ, כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ". משה המשיך ותיאר את העונש אם לא יעשו כן: "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים (קוצים) בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם (גדר של קוצים לסגור ולכלוא אותנו). וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ". משה חתם את דבריו באומרו: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם". משפט החתימה של משה מתמצת את ספר שופטים במשפט אחד, כפי שנבאר מיד.
חטא העם בזמן השופטים
כמה עשרות שנים לאחר מכן, לאחר פטירת יהושע, בפרק הראשון של ספר שופטים רואים שעם ישראל אינו מקיים את דברי משה. למרות שיהושע ניסה לזרזם בכיבוש הארץ הפסוקים מתארים מצב בלתי נסבל: כל השבטים הותירו מקומות שלא הורישו את הגויים. הפסוקים מתארים בסדר עולה, מהקל לחמור יותר, כיצד כל שבט הוסיף חטא על חברו בעניין מסוים. אחד השאיר אותם מפני שהיו אנשי עבודה טובים, והשני מטעמי רווח, שכן אותם גויים שלמו מיסים. שבט אחר השאירם משום שכבר היו בארץ, הכירו את תנאי המקום ולימדו אותם לבני השבט. מספר שבטים הגדילו לעשות והשאירו אותם ואת עבודת אליליהם כאן בארץ, ובכך נתנו לגיטימציה לעבודה זרה בארץ ישראל.
החטא הוא העונש
בעקבות זאת הגיע מלאך, פנחס לפי חז"ל, ומסר להם את עונשם: "וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם, וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם, וָאֹמַר לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם. וְאַתֶּם לֹא תִכְרְתוּ בְרִית לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּן. וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם. וְגַם אָמַרְתִּי לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם, וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ". במילים אחרות, כיוון שלא פיניתם אותם אשתמש בהם כעונש עבורכם, החטא הוא העונש.
כאשר עשיתי כן שילם לי
המוטיב החוזר בפרק א' של ספר שופטים הוא דברי אדוני-בזק טרם מותו. התנ"ך מציין שהשבטים יהודה ושמעון כבשו את בזק, לקחו את מלכם אדוני-בזק, קצצו את בהונות ידיו ורגליו ולקחוהו לירושלים. שם מת אדוני-בזק לאחר שאמר את המשפט "כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן שִׁלַּם לִי אֱ-לֹהִים". למה התנ"ך מציין שדבריו טרם מותו נאמרו בירושלים? המעיין בפרק, לאחר יישוב הסתירות בין הפסוקים, יראה שהשבטים לא התעלו לירושלים ובמקום לכבוש את ירושלים יחד, על ידי המנהיג הגדול מיהודה, בחרו להתנהג בשבטיות כאשר כל אחד דאג רק לעצמו ולאינטרסים שלו. לכן יהודה כבש את חלקו בירושלים, ואת חלקו של בנימין השאיר לו, לכבוש אחר כך. שמעון הצטרף אל יהודה, כי מאוחר יותר יהודה יעזור לו מול מצרים. אין שיקולים נקיים לשם שמים.
כך לא מתעלים לירושלים
לכן דברי אדוני-בזק נאמרו בירושלים. יש כאן רמז לשבט יהודה שעתיד לשלם על התנהגותו, כפי שאכן קרה. מאז אותו מאורע ואילך בני יהודה ירדו למטה. הם אמנם זכו לשופט אחד, עתניאל בן קנז, אך מאז נעלמו לגמרי עד ימי שמשון, כאשר הופעתם בימי שמשון מזולזלת ומושפלת. שלושת אלפים איש מיהודה ירדו אל שמשון וביקשו למסור אותו לפלשתים כדי לא להרגיזם: "הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים?!".
התיקון בימי דוד
תיקונו של שבט יהודה הגיע רק בימי דוד המלך, שהוריד את ראש גוליית והלך עימו לירושלים. מה רצה דוד? דוד תיקן את חטאו הקדום של שבט יהודה, שלא הושיט עזרה בכיבוש ירושלים והשאיר את שבט בנימין להתמודד עם הכיבוש לבדו. דוד לא נקט באותה דרך, הוא לא ישב על הגדר כאשר שאול המלך, משבט בנימין, זקוק לו. בזירוז אביו ישי החליטו הוא ודוד לבצע את התיקון, ושבט יהודה הושיט עזרה לשבט בנימין. לכן דוד עלה עם ראשו של גוליית לירושלים, כדי לתקן את מעשי אבות אבותיו.
דברי משה ואדוני-בזק
נחזור לדברי אדוני-בזק, שהם למעשה דבריו של משה בפרשה: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם". בדברים אלה פנה לכל השבטים שלא ירשו את הארץ כפי שצוו: אתם צפויים להיות מגורשים מהארץ, מידה כנגד מידה. 'כאשר עשיתם כך ישולם לכם'. עליכם להבין שאין ואקום במזרח התיכון. אם לא תורישו ותיישבו את הארץ מישהו אחר ייכנס במקומכם. לצערנו, הדברים מתאימים ונכונים כל כך גם היום כאשר מקומות רבים בארצנו היפה נלקחים מאתנו בהסכמתנו. הפסוקים זועקים לנו להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי. ההיסטוריה התנ"כית מראה שאכן החטא הוא העונש, עלינו ללמוד את הדברים כדי ליישמם וטובה שעה אחת קודם.
שבת שלום ומבורך,
הרב איתמר לוי.