זמני השבת בקריית שמונה ודבר תורה לשבת מהרב איתמר לוי

בס"ד ז אייר תשפ"ו

הדלקת נרות ק"ש: 18:47
צאת השבת ק"ש: 19:51

מעשה ארץ מצרים | פרשת אחרי מות

פרשת העריות פותחת באזהרה להתרחק ממעשה ארץ מצרים וממעשה ארץ כנען (ויקרא יח,ג): "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ". 

המהר"ל בספרו גבורות ה' (פרק ד) מביא מדרש מפליא שבא ללמד אותנו דבר מאוד עקרוני בהופעת עם ישראל בעולם. כידוע, מצריים זה המקום שמשם יצאנו וכנען המקום אליו הגענו, כל פעם שאנחנו מופיעים במקומות מאוד מסויימים בעולם, האומות האלה מתגלות כאומות הפכיות לישראל. 

המדרש מחדש ומוסיף שיש כאן משהו גרוע מזה, לא רק שהם הפכיות לישראל, אלא הנוכחות שלנו היא הגורמת לירידה והקלקול הגדול של העמים. וזה פלא שצריך לנסות להבין אותו. מה גורם לאותן אומות מקולקלות, להופיע ביתר שאת ותוקף של קלקול.

אביא כאן את לשון המדרש בתורת כהנים (אחרי פרק ט): "מנין שישיבת ישראל גרמה להם (למצרים) כל המעשים האלו? תלמוד לומר אשר ישבתם בה לא תעשו.. ומניין שביאתן של ישראל גרמה להם (לכנען) את כל מעשיהם האלו? תלמוד לומר אשר אני מביא אתכם לא תעשו".
 
כדי שהזהות הישראלית שלנו תוכל להופיע ולהתברר היא צריכה לבוא במגע עם ההפך, זה חשבון פשוט שהמהר"ל חוזר עליו רבות בספריו – הדבר מתברר מהפכו. העמים האלו, מצרים וכנען, היו מקולקלים עוד קודם ועם ישראל רק גרם להאיץ את הבירור. כפי שנבאר. 

ההסבר, כל זמן שעם ישראל לא התגלה בעולם, כל אומה ממשיכה בדרכה, כפי שהיו עובדי עבודה זרה. ברגע שעם ישראל מופיע על במת ההיסטוריה ומתגלה עם המוסר והצדק שלו, כאן נדרשת בחירה מכולם. האם להמשיך את דרכם המקולקלת, או לעבור לצד הטוב שנגלה לנגדם. עכשיו יש אפשרות לבחור, המצרים והכנענים נאחזים בדרכם הסוררת והם בוחרים חיי קלקול ושחיתות ומעמיקים בה, וכך מגלים את שיא קלקולם ושחיתותם.

זה גם בירר לנו מי אנחנו, כפי שהמהר"ל כותב "כל דבר מתפעל מהפכו". כשבאנו במגע עם מצרים, היינו צריכים לברר לעצמנו האם אנחנו הופכים להיות מִצְרִיִּים, או אנחנו נשארים עִבְרִים המשועבדים למצרים. חז"ל למדונו שבחרנו לא להיות חלק מהם, שמרנו על הלשון, הלבוש והשמות.

גם היום, הקב"ה שם אותנו כאן, עם אנשים נוראיים, אלה שסביבנו, שמתגלים בגודל רשעותם ומפלצתיותם. על ידינו. כי כשעם ישראל מופיע כאן – בארץ הקודש – בזהותו, ערכו וצדקותו, ועם שם השם שנקרא עליו, אזי הם צריכים לבחור באיזה צד הם נמצאים. ובודאי שהם בוחרים להמשיך במעשיהם ונאחזים בטעותם, ועוד מקצינים עמדתם ודתם. 

לפי המדרש והמהר"ל הזה, אין צורך להיות מופתע ממה שקורה כעת לנגד עינינו, זהו תהליך טבעי וצפוי. הופעת עם ישראל בעולם, גורם לשינוי קוסמי, כולם צריכים לתפוס עמדות, ולבחור צד. 

לכן מוזכרים כאן מצרים וכנען. מצרים וכנען מייצגים תרבות ושיטה, באותו זמן המזרח התיכון היה המקום העקרי המיושב בעולם, זה היה מרכז המציאות האנושית העולמית. מעניין לראות שזה חוזר לשם, המזרח התיכון שהיה נשכח לגמרי, חוזר להיות במרכז המפה העולמית.

במה הם הפכיים לנו? בשחיתות ובזנות. זה הצד הכי חומרי באדם, הם מסמלים בעולם את ירידת האדם למדרגות החומריות הכי שפלות שקיימות. זו הנטייה הבסיסית של מצרים, זנות וניאוף וכל דבר תיעוב. כפי שהיה עם אברהם שיורד למצרים ושרה נלקחת למלך. לעומתם עם ישראל גדורים בעריות, במשך 210 שנים אף אחד במצרים לא קלקל דרכו, פרט לאחת ופרסמה הכתוב בשמה. אין עם כזה. 

לכן היה צריך לשעבד אותנו במי שלא דומה לנו, באומה המצרית. עם כזה שמכריזים בעצם קיומם שהם ההפך מעם ישראל, כדי להוכיח שהם שולטים בעולם, ולמעשה יש כאן נצחון של החומר על הרוח. לשם הקב"ה הביא אותנו, המצרים דבוקים בזנות ואנחנו פרושים מזה. 

אי אפשר היה לשעבד את  ישראל במקום שהוא לא ההפך הגמור, כי האדון למעלה והעבד למטה ולולי הניגוד המובנה הזה, היו משתפים פעולה, ולא היה מתקיים בירור אמיתי.

זה כל עניין עבדות מצרים, קיים בעולם רעיון שטוען שהגוף הוא השולט, וכל יתר הדברים צריכים להיות כפופים לו ולענייני החומר. מאז שנברא העולם יש תחרות מי בראש: הרוח או הגוף. מִצְרַיִם הקימו תרבות שהוכיחה שהחומר הוא השולט, לכן שיעבדו את ישראל בחומר ובלבנים. לכן הם בונים הרי מסכנות לפרעה, את פתום ואת רעמסס, והם יוצרים ובונים. צריך לשם כך המון משאבים, הם גרמו לכך שכולם יהיו עסוקים בבנייה. זה נותן פרנסה, עבודה, וזה קובע את ההיררכיה. התרבות המצרית הייתה מאוד מפותחת, אבל הייתה מכוונת כולה לדבר הזה.  

הסממנים של התרבות הזאת לא חלפו מן העולם, יש בעולם הלך רוח כזה, שנותן דרור לענייני החומר, בְּיִצְרִיּוֹת הכי פראית וּשְׁפֵלָה שלו. לא רק מתוך תאווה, אלא מתוך הבנה שהחומר קובע והוא זה שינחה את רוח האדם. 

זו השיטה המצרית, שכוחות האדם מגוייסים לשרת את ענייני החומר, ולא לענייני הרוח והמוסר. בתרבות המערב יש בודאי שרידים של התרבויות העתיקות. ויש שאיפה אצל האדם לחדש את זה, וכמובן להתאים את זה לתקופה העכשווית. 

לכן צריך ללמוד ולזכור מי זה מצרים ומי זה כנען. כך נבין מי אנחנו, ונדע להישמר מתרבויות אלו שלצערנו עדיין קיימות בקרבנו, גם בימינו. וממילא נברר לעצמנו מה גודל שליחותינו ותפקידנו בעולם,

שבת שלום ומבורך,
הרב איתמר לוי.