זמני חג שביעי של פסח ודבר תורה מהרב איתמר לוי

בס"ד כ ניסן תשפ"ו 

הדלקת נרות ק"ש: 18:34
צאת החג ק"ש: 19:38

שירת דוד | שביעי של פסח

ההפטרה שנקרא בחג שביעי של פסח היא השירה של דוד המלך, אותה נהג לומר – כך לפי רבי יצחק אברבנאל – בכל פעם שנעשה לו נס הצלה מאויביו. היא מוזכרת בתנ"ך פעמיים: לראשונה אצלנו, בספר שמואל ב, ושוב בספר תהילים, מזמור יח. המעניין הוא שישנם 74 הבדלים בין המזמור הכתוב בתהילים לזה הכתוב בשמואל. זאת משום שדוד המלך כתב בתחילה את המזמור לעצמו בלבד, ורק לאחר מכן שינה את המזמור והנגישו עבור ספר התהלים, שאינו אישי אלא מיועד לכל יהודי המתבודד עם קונו. לכן באו השינויים, כדי להתאים את הדברים לכולם ולא רק לדוד באופן פרטי. אין ספק שזהו המזמור (בה"א הידיעה) של דוד המלך. כדאי לעבור עליו בכדי להבין כיצד עלינו להודות לקב"ה על הניסים שהוא עושה עמנו ומהי הדרך הנכונה בעבודת ה' שלנו.
 
ארדוף אויבי ואשיגם

מדוע, או מה עושה את המזמור הזה מיוחד כל כך? נראה לי לומר שהמוטו של דוד המלך נמצא במזמור הזה. המשפט המוכר כל כך "אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם" נמצא בו. כך הוא כתוב בהפטרתנו בספר שמואל ב. אך בספר תהילים הוא מופיע בלשון היותר מוכרת לנו: "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם". משפט זה מתאר את מהות חייו של דוד המלך. נביא כאן את דברי המדרש, מדהים לראות כמה הדברים נכונים ביותר לימינו אנו. 

ארבעה מלכים

אומר המדרש: "ארבעה מלכים היו. מה שתבע זה לא תבע זה, ואלו הן: דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו, דוד אמר (תהלים י"ח) ארדוף אויבי ואשיגם וגו' אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה כן... עמד אסא ואמר אני אין בי כח להרוג להם אלא אני רודף אותם ואתה עושה... עמד יהושפט ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף אלא אני אומר שירה ואתה עושה... עמד חזקיהו ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא אני ישן על מיטתי ואתה עושה". לפי המדרש, ארבעה מלכים – מתוך עשרים מלכי בית דוד שהיו – תבעו מהקב"ה עזרה בשעת מלחמה. כל אחד מהם היה גדול מחברו ולכן תבע כיצד תעשה לו הישועה. המעניין לראות הוא, שבניגוד למצופה, ככל שהמלך היה גדול יותר הוא ביקש פחות התערבות ניסית, לפי שמגיע לו בזכות מעשיו. נקרא לזה נס בדרך הטבע, ונסביר דברנו. 

מי גדול ממי?

דוד מוזכר ראשון. הוא ביקש בזכות עצמו, שירדוף את אויביו וישיגם ולא יצטרך עזרה ניסית המשדדת את מערכות הטבע. ובלשונו: "יִגְמְלֵנִי ה' כְּצִדְקָתִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי".  דוד היה ראוי מצד מעשיו, וממילא רשאי לנצח בקרב בדרך הטבע. לא היה לו צורך בנס שמיימי. אחריו אסא, שהיה פחות במעלה מדוד – לפי שבסוף ימיו לא שמע לדברי הנביא – לכן יכול היה לבקש רק לרדוף את אויביו, ושהקב"ה ימשיך מכאן. אחרי אסא מלך בנו, יהושפט, שהיה מלך צדיק. הוא היה זה שיזם שלום עם אחאב מלך ישראל, מהלך אשר בסופו של הכניס את כל רשעותם של מלכי ישראל לתוך שושלת בית דוד המעטירה. למרות צדקותו, יהושפט היה פחות משניהם מצד זכויותיו, ולכן כל שהיה יכול זה לומר שירה, והקב"ה עשה את כל השאר. יהושפט לא היה רשאי לרדוף ובוודאי שלא להרוג באויביו. המלך האחרון הוא חזקיהו. חזקיהו כבר אינו יכול לרדוף, לא להשיג ואפילו לא לומר שירה. הוא הלך לישון במיטתו והקב"ה עשה הכל. יהיו כאלה שיאמרו שזה האידיאל הגדול, אבל כאן אנחנו לומדים שלא כן. 

פירוש הרמח"ל

שמא תאמר, לא לומדים הלכה ממדרש, שהרי מדרשים רבים יש, ולפעמים הם סותרים זה את זה. נענה על כך בדבריו של הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים", בפירוט על מידת הנקיות. בלשונו: "ואמרו זכרונם לברכה (איכה רבתי טו), שדוד היה נזהר ומנקה עצמו ניקיון גמור מכל אלה, ועל כן היה הולך למלחמה בביטחון חזק, והיה שואל (תהלים יח): ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם, מה שלא שאלו יהושפט, אסא וחזקיה, לפי שלא היו מנוקים כל כך. והוא מה שאמר הוא עצמו בתוך דבריו (שם): יגמלני ה' כצדקי כבור ידי ישיב לי".

כך היא גאולתנו

דברים אלו מהפכניים וחשובים מאוד לדורנו, ויש בהם הלכה למעשה לראות נכוחה את התרחישים הנוגעים לגאולתנו. שהרי ישנה ציפייה להתגשמות חזון הנביאים בדרך ניסית, כפי שהיה ביציאת מצרים. ציפייה זו נתלית בדברי הנביאים, כדוגמת דברי הנביא מלאכי: "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים". כביכול עולה מכאן שהגאולה העתידית תהיה דרך ניסים על טבעיים, וטענת המצפים היא, שכל זמן שלא כן הם פני הדברים, עוד לא נגאלנו. אבל העולה מדברי רבותינו – במדרש ובמסילת ישרים – שככל שיש לנו זכויות מצד מעשינו, כך נזכה לניסים בתוך הטבע. זהו סיפור גאולתנו. חשוב לומר דברים אלו בקול גדול, אנחנו דור ענק שזוכים להתגשמות חזון הנביאים, וכנראה ראויים מצד מעשינו לגאולה טבעית זו. כך הייתה הגאולה בימי עזרא וכך בימינו אנו. ואין לבוז לימים גדולים אלו כפי שאמר זכריה: "כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת" – זה רק נראה קטן אבל כך היא גאולתנו.

חג שמח,
הרב איתמר לוי.