זמני השבת בקריית שמונה ודבר תורה לשבת מהרב איתמר לוי

בס"ד ט ניסן תשפ"ו

הדלקת נרות ק"ש: 18:26
צאת שבת ק"ש: 19:30

חג חידוש הברית | צו "שבת הגדול"

לאורך מאות שנות ההיסטוריה המקראית, חגגו אבותינו את חג הפסח אינספור פעמים. ואולם, קריאה דקדקנית בדפי התנ"ך מגלה עובדה מפתיעה: רק שבעה טקסי פסח זכו לתיאור מפורט. מדוע בחרה הנבואה להנציח דווקא את התחנות הללו? 

במאמר זה נראה כי קורבן הפסח בתנ"ך אינו רק טקס דתי של זיכרון העבר, אלא "חג הברית". כל אחד משבעת הפסחים המופיעים בכתובים – מיציאת מצרים ועד שיבת ציון – מסמן רגע קריטי של משבר, טיהור וחידוש הנאמנות הלאומית. נצא למסע בין הפסחים הגדולים של ההיסטוריה היהודית, ונגלה כיצד בכל פעם שהברית עמדה בסכנת פירוק, היה זה קורבן הפסח שאיחה מחדש את הקרעים.

שבעה פסחים

בכל התנ"ך מתוארים שבעה פסחים בלבד: הראשון, שעשו אבותינו במצרים. השני, שעשו בשנה השניה לצאתם, בהיותם במדבר. בעקבותיו עשו את הפסח השני – והוא למעשה הפסח השלישי. הרביעי, פסח של הכניסה לארץ, בגלגל. החמישי, פסח שעשה חזקיהו. השישי, פסח שעשה יאשיהו. השביעי, פסח שעשו בימי עזרא ונחמיה. השאלה, האם אלו כל הפסחים שקיימו אבותינו בזמן התנ"ך? 

חג הברית

כמובן שלא. כידוע, קורבן הפסח הוא חג הברית, וכפי שראינו שאותם שרצו לצאת ממצרים ולהיות שייכים לאומה הישראלית היה עליהם לשחוט קורבן פסח ולהצהיר שהם שייכים לעם הזה, וכך זכו לצאת. אחרת, מי שלא הצהיר, כלה במכת החושך. התנ"ך מונה את כל המקומות שהיה בהם ערעור על אותה הברית והיה צריך לקיים אותה שוב מחדש. נעבור במהירות על כל שבעת המקומות ונראה עקרון נפלא זה. כאשר הפסח הראשון, של יציאת מצרים, מובן שבא על העניין הנ"ל ואין צורך להכביר במילים. 

היסטוריה תנכי"ת

השני היה אחרי חטא העגל וכל העיכובים שבדרך, אחרי כל זה צריך ברית מחודשת. בעקבותיו נצרכו האנשים הטמאים לעשות פסח שני – שכמובן בא על אותו עניין. הרביעי נעשה בכניסה לארץ, אחרי ארבעים שנה ללכתם במדבר, כאן היה צריך לכרות ברית עם כל הדור החדש שלא היו בבריתות הקודמות, טרם הכניסה לארץ. החמישי אחרי אחז מלך יהודה הרשע, שבימיו סגר את עבודת המקדש, למשך 17 שנה! מה שאפשר את גלות עשרת השבטים מיד אח"כ. לכן אחריו, חזקיהו שהיה מלך צדיק מטהר את המקדש ומחזיר העבודה בו, ועושה פסח גדול כאות על חידוש הברית. 

פסח יאשיהו

את הפסח השישי מתאר התנ"ך בפסוק מופלא: "ולא נעשה פסח כמוהו בישראל מימי שמואל הנביא וכל מלכי ישראל לא עשו כפסח אשר עשה יאשיהו" (מפה אנו למדים שהיה פסח גם בימי שמואל, אבל הוא לא מתואר בתנ"ך אלא כאן כבדרך אגב). בודאי שעשו עוד פסחים אחרים כפי שאמרנו, אבל הפסח שעשה יאשיהו היה אחד הפסחים המדהימים, שהרי הוא קיבל ממלכה מושחתת מקודמיו, אביו וסבו. מנשה הסבא שמלך 55 שנים ועל מעשיו כתוב שנחתם חורבן הבית. ואחריו בנו וממשיך דרכו לרעה ואף עלה עליו, אמון – שמלך שנתיים בלבד והספיק להשחית בכל מקום. יאשיהו מתחיל למלוך בגיל שמונה עם פקידים מושחתים. ורק אחרי 8 שנים, בגיל 16 מתחיל פעולות של טהרה של הארץ והמקומות הקדושים מהעבודה זרה שהשאירו קודמיו. עד שירמיהו ראה בו את המשיח המיועד. יאשיהו חשב שהציבור איתו ולכן עשה קורבן פסח גדול, הוא הפסח הגדול שהזכרנו. אבל הוא טעה בגדול, לפי שהציבור אמנם עשה תשובה, אבל חיצונית, והמשיכו במעשיהם המקולקלים בסתר. בסופו של דבר הוא נופל בקרב, וירמיהו מקונן עליו, כי אחריו הגיעו שלושת בניו שהשחיתו ועל ידם נחרב הבית. ויצאנו לגלות של שבעים שנה.  

פסח אחרון

כשחזרו מבבל, בימי זרובבל בן שאלתיאל, עזרא ונחמיה, ובנו את בית המקדש השני. עזרא יוזם קורבנות בתור הוראת שעה על כל מעשי העבודה זרה ושאר העבירות שעשו עד כה בגלות, וכמובן עושים קורבן פסח גדול המסמל את חידוש הברית. הוא הפסח האחרון שמתואר בתנ"ך. 

הברית האישית שלנו

אמנם בימינו חסר לנו קורבן הפסח על גבי המזבח, אך דווקא דרך שבעת הפסחים ההיסטוריים שסקרנו, אנו יכולים לזקק את המטרה הנצחית של היום הזה: הקריאה לחידוש הברית.
אנחנו זוכים לחיות בימים עצומים, ימים שבהם נפתחה לנו הדלת לעזוב לרגע את רוטינת החיים השוחקת ולהקשיב באמת – לעצמנו, לקול הפנימי המהדהד בתוכנו, ולמה שמעבר לנו. זוהי הזדמנות פז להתנתק מהאוטומט ולבחור מחדש.
כעת, מתוך חשבון נפש אמיתי ונוקב, מוטלת עלינו המשימה להבין מהי הדרך הרצויה בעבודת ה' הייחודית של כל אחד ואחת מאיתנו – איש איש לפי שורש נשמתו ומעלתו. אין ברית אחת הדומה לרעותה; לכל אחד מאיתנו יש את "פסח מצרים" האישי שלו, את נקודת היציאה לחירות ואת הדרך המיוחדת לו להתקרב לקב"ה.
האתגר הגדול הניצב לפתחנו הוא להפוך את ההבנות הרגעיות הללו להרגלים של קבע. לא רק להרגיש את הברית, אלא לחיות אותה ביום-יום, לסגל לעצמנו דרך עבודה שתהיה טבועה בנו ותאיר את חיינו.

שבת שלום ופסח כשר ושמח,
הרב איתמר לוי.