זמני השבת בקריית שמונה ודבר תורה לשבת מהרב איתמר לוי
בס"ד כט כסלו תשפ"ו
הדלקת נרות ק"ש: 16:16
צאת השבת ק"ש: 17:15
מה עניינו של החלום? | שבת "מקץ" – חנוכה
אנחנו רואים בפרשה חלומות ש'משפריצים' מכל עבר, יוסף חולם והיכן שמגיע – האנשים שסביבו חולמים, הוא מכונה בשם "צפנת פענח" על הכוח המיוחד שהתגלה בו כפותר חלומות. "ענח" במצרית פירושו חיים נצחיים, וכך סמל הענח זהו חפץ המסמל כוח חיים. זהו כינוי שהתווסף לשמותיהם של בעלי משרות חשובות, כמו פרעה – תות ענח אמון (שטיינזלץ).
כדי להבין קצת יותר, ננסה להבין מה זה חלום.
חז"ל אומרים שהחלום הוא 'אחד משישים לנבואה'. הקב"ה מדבר עם האדם, בלילה תוך כדי השינה וזהו המזון לנשמה של כל אחד ואחת מאתנו. אדם שלא ישן לא חולם, וממילא הנשמה שלו לא מקבלת מזון. ואסביר דברי דרך מחקר שנעשה לפני כמה שנים.
לקחו חבורת אנשים ובמשך שלושה ימים לא נתנו להם להגיע לשינה עמוקה. כיצד? נתנו להם לישון ועל ידי אלקטרודות שחיברו להם עוד קודם לכן, ידעו לאבחן בעישוני עיניהם מתי יגיעו לשינה עמוקה ומנעו זאת מהם, על ידי רעשים קלים שעשו לידם, מבלי להעיר אותם. כך עשו שתי לילות. לפני הלילה השלישי, הרופאים שהיו שם טענו על פי הממצאים שהופיעו על המנוסים עצמם, שעוד לילה כזה הם עלולים למות, כמי שלא ישנו שלושה ימים. זאת אומרת אדם הולך לישון כדי לחלום, כדי להזין את נשמתו, וגם אם הוא לא זוכר שחלם זה לא אומר שהוא לא חלם, הוא פשוט לא זוכר.
יש עוד מישהו שחולם בהפטרה של פרשתנו, שלמה המלך. והחלום שלו הוא למעשה מראה את העניין עליו דיברנו. השבת אמנם לא נקרא הפטרה זו כי קוראים את ההפטרה של שבת חנוכה, אבל הבירור בעניין החלום חשוב ומהותי וגם נוגע לבניין בית המקדש המתאים לימים אלו של חנוכת המזבח.
בתחילת הפרק (מלכים א ג,ה) מה שלא מתואר בהפטרה, שלמה הולך לגבעון ושם נראה אליו ה' בחלום. מה יש בגבעון? הבמה שהוקמה אחרי חורבן משכן שילה, בזמן הזה היו פוקדים את גבעון, היא הייתה מקום המזבח ושם היו דורשים אלוקים.
צריך להבין שארבע עשרה שנים אחרי הכניסה לארץ נבנה משכן שילה, על ידי יהושע, והוא שימש מעין בית מקדש למשך מאות שנים (369 שנים). לאחר חורבנו, מתוך ציפייה להיאחז במשהו, עבדו בבמות מרכזיות כנוב וגבעון. שלמה נמצא על התפר במעבר מהבמה המרכזית שהייתה בגבעון למשכן הקבוע והיציב של בית המקדש בירושלים.
באותם ימים, שלמה הולך לגבעון בכדי לקבל נבואה לפני בניית בית המקדש, וכפי שאומר הרמב"ם שהנבואה היא תנאי הכרחי לבניין בית המקדש, על ידי נבואה נדע היכן עלינו לבנותו. כפי שדוד קיבל נבואה על גילוי מקום המזבח.
אם נשים לב יש הבדל בין שלמה לאביו הגדול, דוד.
שלמה הולך לגבעון כדי לקבל אנרגיות להקים את בית מקדש. הוא מבין את המהלך שעשה אביו להתעלות לירושלים, ולכן הוא ייקח את גבעון לירושלים. והוא יעשה זאת בסדר הנכון, לא כמו אביו שרץ מהר מדי.
דוד המלך, לאחר שהתגלה לו היכן יהיה מקום המזבח בירושלים, לא היה מסוגל שוב לשוב למזבח בגבעון, וכפי שכתוב בדברי הימים א (כא, כח-ל): "בָּעֵת הַהִיא בִּרְאוֹת דָּוִיד כִּי עָנָהוּ יְקֹוָק בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי וַיִּזְבַּח שָׁם: וּמִשְׁכַּן יְקֹוָק אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה בַמִּדְבָּר וּמִזְבַּח הָעוֹלָה בָּעֵת הַהִיא בַּבָּמָה בְּגִבְעוֹן: וְלֹא יָכֹל דָּוִיד לָלֶכֶת לְפָנָיו לִדְרֹשׁ אֱ-לֹהִים כִּי נִבְעַת מִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ יְקֹוָק".
לעומתו שלמה, לא כמו אביו, הוא חוזר לגבעון וחולם שם את החלום שהוא מעין קבלת הנבואה, ועם נבואה זאת עולה ומתעלה לירושלים. ועם פסוק זה פותחת ההפטרה (מלכים א ג,טו): "וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית אֲ-דֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו".
על מה המשתה לכל עבדיו?
שלמה באותם ימים היה נער בן 16 שזה עתה סיים את כל התורה כולה בלילה אחד. כך על פי המדרש. ועל זה הוא עושה משתה. זה מה שהוא סיפר לכל עבדיו, ויכול להיות שהיו חכמים בקהל שפקפקו בדבר, שהרי עדיין לא הכירוהו ואת חכמתו. לכן מיד אח"כ, בתזמון אלוקי מושלם, באות שתי נשים אליו למשפט והוא דן אותם בחכמה מפליאה, ובכך מתפרסם שחכמתו היא חכמה אלוקית ולא אנושית.
כעת, אחרי שהרבנים מתכופפים אליו שהכירו בגדולתו, אפשר לבנות את בית המקדש וכפי שבסוף הפרק שלמה מחלק תפקידים לשרים בממלכה ורואים תיאור מדהים של ארגון מופתי בניהול הממלכה. כך עוברים לבניית ביהמ"ק.
בחלום הנבואי בגבעון, הקב"ה אומר לשלמה לבקש מה שירצה: "בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְקֹוָק אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ".
שלמה קיבל חינוך טוב מאביו במזמור תהילים עב – "לִשְׁלֹמֹה אֱ-לֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן" – שם דוד מלמד את בנו שכל עניין המלך הוא היכולת לשפוט את עמו, זו הסיבה שהמזמור מסתיים במילים: "כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי" למרות שזהו אמצע הספר בלבד, כיוון שיש כאן את נקודת המלכות, והיא השליטה במערכת המשפט. וכפי שרואים זאת היום.
לכן שלמה במפגש בגבעון, מבקש מהקב"ה שיתן לו את החכמה והכשרון לשפוט את העם ומקבל זאת עם תוספת: "וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל יָמֶיךָ".
שבת שלום וחנוכה שמח,
הרב איתמר לוי.