זמני השבת בקריית שמונה ודבר תורה לשבת מהרב איתמר לוי

בס"ד כב כסלו תשפ"ו

הדלקת נרות ק"ש: 16:03
צאת השבת ק"ש: 17:12

יוסף ואחיו | פרשת וישב

כל נער בגיל שבע עשרה יודע שחינוכו ועיצוב דמותו מושפע מאוד מאימו. יוסף, מתואר בתחילת הפרשה, כנער בודד שאין לו אימא ואחים. האם נפטרה בילדותו, והשאירה רק אותו. בנימין עדיין ילד. אצל אחיו המבוגרים, בני לאה, לא מצא מקום. ולכן נמשך לבני השפחות, שנכנעו לו מאוד, מצד מעמדו שהיה בן הגבירה. זו הסיבה שיוסף היה 'מעדכן' את אביו במעשי אחיו הגדולים, מבלי לדון אותם לכף זכות (ובלשון הרש"ר הירש 'לשון הרע'). יעקב, במקום לדחות את דיבת יוסף, מקרבו ורואה בו יורש לכל ענייניו. כמובן, שאהבה זו גררה אחריה את שנאת האחים. וברגע שיש מתח, אפילו אמירת שלום שיש בה גינוני ידידות, אינה מתקבלת. גם בחלום שמספר להם, רואים שהוא צריך להכריח אותם לשמוע: "שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי!". ונשים לב לפרטי החלומות והרמוז בתוכם. על פי פירושו הנפלא של הרש"ר הירש זצ"ל.

שלוש נקודות בחלום

שלוש נקודות מובלטות בחלום הראשון, וכולם פותחות במילים "והנה": "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה, וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי". בחלום, האחים לא היו נבדלים אחד מהשני, היו מאוחדים בעבודה משותפת, כולם אוספים אגודות קטנות ועושים מהם ערימות גדולות יותר, באמצע השדה. יוסף אומר, שגם הוא היה מוכן לתת את אלומתו לערימה הכללית שאספו, אך האלומה סרבה להיאסף אל הערימה הכללית. ולא עוד, אלא אלומותיכם קרבו אל אלומתי, הקיפו אותה והשתחוו לפניה! החלום אומר, שיש כאן אדם מבודד שהוא משכמו ומעלה מאחיו, ואף מרכז אותם סביבו בהכנעה, וזה למורת רצונו, שרצה להתבטל עם כולם.

ייעוד לאומי

בדרך כלל, אדם חולם על דברים הקרובים למציאות בה הוא חי. אבל כאן, יוסף חולם על אלומות. וזה מוזר שהרי המשפחה הזו היו רועי צאן ולא עובדי אדמה. אלא שכאן יש תיאור של ייעודם העתידי, להיות עם שעובד את אדמתו. זה שיוסף חולם על חקלאות, זה מפני שהיה בסמוך לאביו יעקב, והוא העביר לו את העתיד הלאומי המיועד לביתו. האחים כעסו על החלום ועל פתרונו. וכשראו שגם אביהם פירש אותו כך, התחילו להאמין בו, וממילא קינאו על העתיד הצפוי לו. 

קנאה שהפכה לשנאה

בתחילה קנאו בו, אבל אח"כ שנאו אותו. כששמעו את החלום השני שמייעד לו מלכות עליונה עלי אדמות, ולא רק מעלת שררה בחוג המשפחה (החלום הראשון). בחלום השני, יוסף חולם על שמש וירח ואחד עשר כוכבים. יש כאן תיאור של יציאה לגלות. בפסוקי התורה, הלילה והחושך מסמלים גלות. ולכן יש שמש וירח – יציאה ממצב של שמש, של גאולה, למצב של לילה, גלות. זאת אומרת שגם שם בגלות יוסף עתיד להיות שליט. וכפי שהיה. האחים שומעים חלום זה וגם רואים שאביהם ממתין מתי יקרה הדבר ("ואביו שמר את הדבר"). אז החלה השנאה. לכן הם מתרחקים מאוד, הם הולכים לשכם שרחוקה מחברון כ – 85 ק"מ. הם ביקשו לשמור על עצמאותם, שראו אותה מקופחת על ידי אביהם שמייחל למעמד יוסף העתידי.

מדוע דווקא לשכם?

מדוע האחים בחרו ללכת דווקא לשכם? התשובה, שבשכם - ראינו בפרשה הקודמת - האחים גילו לראשונה את רגש האחוה כלפי אחותם דינה וכפי שאמרו שמעון ולוי: "הכזונה יעשה את אחותינו?!" ולכן חשבו לעצמם שזה המקום ללכת אליו כשיש איום על נושא האחווה. זה המקום שהתאחדה המשפחה כנגד האיום החיצוני (שכם בן חמור), וכעת צריכים לקבל החלטה בנושא יוסף, שהוא אחד מבני החבורה, שמאיים על האחווה הזאת שוב. והפעם הוא אחד מתוך החבורה.

חשש האחים

האחים דאגו מאוד, מפני מלך שכזה. הרי תפקידה של משפחת אברהם, לייסד חברה אנושית, המושתתת על יסוד החופש והשוויון, בה ישלוט על כולם בשווה, רק התפקיד המשותף: "לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". וכאן הם רואים את תאוות הכבוד של היחיד (יוסף) המאיימת על כל זה. וכפי שעשה נמרוד בשעתו. מעניין לראות, חזרה היסטורית, על מה שאירע כאן: לאחר מות שלמה, העם ביקש להעמיד תנאים לרחבעם בן שלמה (שהתחיל למלוך), ורחבעם התנגד כמובן, שרצה לשמור על עצמאותו. גם שם העם מתאספים בשכם, באחווה ושוויון, כדי לעמוד מול מלכות, שמנצלת את כוחה לרעה. בסיפור יוסף והאחים, האחים ראו ביוסף כמי שמאיים על כל העיקרים הקדושים ביותר לנו, ולכן הם רשאים להורגו כהגנה עצמית. 

יוסף טהור בכוונותיו

יעקב חש בקרע שבין האחים, ולכן שולח את יוסף לפגוש את אחיו, למנוע הרחבת הקרע. וכמובן יוסף, שליבו טהור ונקי מכל תאוות שררה ושלטון, מוכן ללכת מיד. הפסוקים מעידים על טהרת ליבו בשעת זריקתו לבור - שם יוסף לא מגלה התנגדות. כפי שהכתוב אומר: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו" – אין כל התנגדות מצד יוסף. ורק אחר כך כתוב: "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" – כאן צריך לקחת אותו, שבכל זאת מנסה קצת להתנגד. וגם זה עשה בדרך של תחנונים, כפי שהאחים מגלים בהמשך הפרשיות (כשיורדים להביא אוכל ממצרים): "אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ". פרשת האחים נופלת בחנוכה או בסמוך לה בכל שנה, ויש כאן רמז, שהצלחת המלכות – הצומחת ועולה בימי החנוכה כידוע – תלויה באחדותנו,

שבת שלום ומבורך,
הרב איתמר לוי.