זמני השבת בקריית שמונה ודבר תורה לשבת מהרב איתמר לוי

בס"ד ח כסלו תשפ"ו

הדלקת נרות ק"ש: 16:03
צאת שבת ק"ש: 17:10

אהוב את המלאכה | פרשת ויצא

יחסו של לבן אל יעקב משתנה לאחר שיעקב בחכמתו הצליח בנושא הכבשים. יעקב, שהיה במרחק שלושה ימים בלבד מלבן (כפי שנזכר בפרשה קודם לכן), מחליט לברוח עם כל משפחתו. לאחר שלושה ימי בריחה, לבן שם לב לכך ומתחיל במרדף אחר יעקב ומשפחתו, כשהוא בפער של שישה ימים מהם. למרות המרחק, לבן משיג את מחנה יעקב תוך יום אחד. לילה קודם המפגש, הקב"ה מתגלה אל לבן ואומר לו: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע".  למחרת, במפגש ביניהם, יעקב אבינו שוטח בפני לבן את מסכת ההתעללויות שהוא – 'חמיו האהוב' – העביר אותו במשך עשרים השנים בהן שירת יעקב את לבן.

חביבה מלאכה מזכות אבות

יעקב מציין בפני לבן, כי הקב"ה הצילו מידיו פעמיים. פעם אחת, כאשר לבן ניסה לגזול אותו והקב"ה שמר על יעקב מפניו עד שנעשה עשיר גדול. על זה אומר יעקב: "לוּלֵי אֱ-לֹהֵי אָבִי אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי". כלומר, יעקב מזכיר כאן את זכות אבותיו שעמדה לו בהצלת הממון. בהמשך הפסוק, יעקב מספר על ההצלה השנייה: "אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ". מה קרה אמש? כפי שאמרנו, בלילה שלפני המפגש בין יעקב ללבן נגלה הקב"ה ללבן והזהירו שלא יהרוג את יעקב. לפי דברי יעקב, הסיבה לכך שה' הציל את חייו מניסיון ההריגה של לבן היא יגיע כפיו. מכאן אמרו חז"ל במדרש: "חביבה היא המלאכה מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון, והמלאכה הצילה נפשות".  
חכמינו אומרים במשנה: "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות". כפי שאנו רואים, חז"ל משבחים את המלאכה. עניין המלאכה הוא לקחת דבר שאינו מוגמר ולהביאו לידי שלמות, לתיקון. כשאדם מתקן משהו בעולם, הוא נעשה שותף לרבש"ע, שרוצה שהעולם יהיה מתוקן וטוב יותר. אנו מבקשים בתפילה "לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁ-דַּי". אם המלאכה היא כזו, מלאכה מתקנת, היא באמת נכספת. על כך אומר הרב קוק: "ומעתה אין ספק שתיקון עולם מלא והתרחבות אור הקודש נמצא באמת בכל מלאכה. כל תנועה שמצלת איזה חלק מן ההוויה מן שליטת התוהו – דבר גדול וכללי יש כאן".  זו גם הסיבה לכך שהמלאכה נקראת בשם זה, מלשון מלאך – שליח. הכוונה היא כי אדם נשלח על ידי הקב"ה לתקן את העולם. כך צריכים להתייחס אל העולם – "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות". זהו צו לאהוב את תיקון העולם שנמצא במלאכה, דבר שאינו קיים בשליטה ובהשתררות על הציבור (הרבנות).

האם המלאכה היא קללה?

לצד זאת, בתורה מצאנו התייחסות שלילית לעניין המלאכה, כפי שאומר הכתוב: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם". בכל זאת, אין זה סותר דברינו הראשונים, וההסבר פשוט: ריבונו של עולם פונה לאדם הראשון לאחר החטא ואומר לו – המלאכה עניינה תיקון העולם ואתה קלקלת. לא רצית את עץ החיים, מכאן ואילך עליך להסתדר לבד, אני אעזוב אותך, בזעת אפיך תאכל לחם. במעשיך הורדת את המלאכה ממעלתה, וכעת במקום שהיא תהווה תיקון, עניינה יהיה להשיג פרנסה. וזו הקללה, שהרי העוגה היא קטנה ולכן פורצות מלחמות, מלחמת הקיום שהיא שורש כל הרע. הכל התחיל מאדם הראשון שלא האמין מספיק בה'.

תיקון עולם

התיקון לכך יעשה על ידי שילוב בין אנשי רוח ומחשבה לאנשי המלאכה, כפי שמסביר הרב קוק את דברי חז"ל "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים". יש כאן קושי תחבירי, כי ההשוואה בין 'ירא שמים' ל'יגיע כפיים' אינה מובנת. יראת שמים היא מידה בנפש, ניתן לומר 'גדול ירא השמים מן הפחדן' או מידה אחרת, אך כאן נראה שלכאורה אין קשר. המהר"ל  מסביר, שירא שמים אינו נהנה מן העולם הזה, והוא אינו יודע אם יגיע לעולם הבא. לעומתו הנהנה מיגיע כפיו גם הוא אינו יודע אם יזכה לחיי העולם הבא, אך הוא נהנה מן העולם הזה. הרב קוק מציע הסבר אחר: הנהנה מיגיע כפיו הכוונה לנהנה מחידושיו שלו ואינו סומך על האחרים, אדם המגיע להישגיו הרוחניים בכוחות עצמו. אדם זה אינו מצפה שהקב"ה יזין אותו אלא מנסה להיות שותף להקב"ה במלאכה.  
תלמידי חכמים שרוחם היא רוח של תיקון עולם, הם באותה מנטליות של בעלי המלאכה. אלו עמלים בתורה ואלו במלאכה, ושניהם אינם רוצים לקבל מה' אלא לעזור, להיות שותפים לה' בתיקון עולמו. כך העולם יוכל לחזור לעץ החיים, על ידי שתלמידי החכמים יתחברו לאנשי המלאכה הללו, ואז הקב"ה יתגלה אלינו ויחזור לפרנסנו. על ידי זה נבין כי "אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה", לכל אחד ישנו קו ישיר לפרנסתו עם ריבונו של עולם ואין לו שום קנאה בחברו, הוא לא צריך לגנוב דבר. 

תמה זכות אבות

כעת ניתן להבין את דברי חז"ל שהבאנו קודם, "גדולה מלאכה מזכות אבות". זכות אבות היא דבר שאותו מקבלים, בעוד את המלאכה יש לבנות בעשר אצבעות. אדם נברא בעולם כדי לגלות את ה', כדי לבנות, כפי שנאמר: "אדם לעמל יולד". כמובן שזכות אבות היא דבר נפלא, אבל היא אינה עומדת לנצח, חז"ל אומרים לנו כי לבסוף "תמה זכות אבות". אי אפשר לסמוך עליה, רק על עמלנו העצמי אפשר לסמוך. כדברי חז"ל "אם אין אני לי, מי לי". שבת שלום ומבורך.