זמני השבת בקריית שמונה ודברי תורה לשבת מהרב איתמר לוי

בס"ד יב אלול תשפ"ה

הדלקת נרות ק"ש: 18:30
צאת השבת ק"ש: 19:33

טוהר המחנה | פרשת כי תצא

פרשתנו ממשיכה את סוף הפרשה הקודמת ועוסקת בעניין היציאה למלחמה – מלחמת מצוה של כיבוש הארץ מידי צר ואויב. יש לנו מצוות עשה מן התורה לכבוש אותה ולא להשאירה ביד אויבנו. אולם, התורה מלמדת אותנו איך נגשים למלחמה: ישנם דברים שהם בגדר מצוה וראוי לעשותם, ישנם דברים שהם בגדר רשות ונעשים רק כאשר אין ברירה, וכמובן ישנם דברים אסורים שיש להימנע מעשייתם. הדרכה זו מראה לנו מי אנחנו ומה מיוחד בנו, והדברים אמורים בהשוואה לעמי האזור שסביבנו. ניתן לראות שבשעת מלחמה יש הפקרות ומתן לגיטימציה ליצרים הטבעיים של האדם עד כדי איבוד צלם אנוש של ממש. והכול – כך הם אומרים – בשם הדת. אך "לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב". עם ישראל נבדל מהאומות, וכפי שאמר עלינו בלעם במשלו הראשון: "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב". התורה מחנכת אותנו איך להתנהג גם במצבי קצה שבהם עלולים להתפרץ הצדדים השפלים באדם. גם כאן עלינו לשמור על טוהר המחנה, כפי שנראה בפסוקים.

השכל האנושי מחלק

התורה יורדת לסוף דעת האדם ומבינה שיכול האדם בשכלו לחלק ולומר: 'לא כל הזמנים שווים: ההנהגה המוסרית היא הנכונה בדרך כלל, אך בשעת מלחמה אין צורך להיות מוסרי, אפשר לתת פורקן לכל היצרים, אפשר לטמא עצמנו בכל מיני טומאות גופניות ונפשיות'. ואומר האברבנאל שכך הייתה דרכם של אומות העולם בשעת מלחמה, לאכול כל תועבה ולהיות שטופי זימה, גונבים וחומסים "וגם יתלבשו באכזריות חמה ושטף אף להיות גבורתם בכוח וגבורה אנושית." כפי שאנו רואים בהיסטוריית העמים האכזריים וגם כיום, מעבר לכל פרופורציות. 

"כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ"

אולם, ההפך הוא הנכון. גם בשעת המלחמה צריכים להתנהג בדרך המוסר הנעלה, והסיבה היא "כִּי ה' אֱ-לֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ", עם ישראל הוא עם קדוש, ניצחוננו אינו תלוי בגבורה אנושית בלבד, כוחנו הוא אלוקי. על ידי שנוסיף כוח רוחני, אויבנו יפלו תחתנו. לכן צריך שיהיה: "מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר". שאם לא כן, חס ושלום יתקיים בנו המשך הפסוק: "וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ".

טענת הגויים

אנו יכולים לראות שלמעשה הגויים חיים בסתירה פנימית זו לא רק בשעת מלחמה, כפי שכותב הרמב"ם. אריסטו, הפילוסוף היווני שחי לפני 2400 שנה בתקופת הנביאים, מוזכר בדברי הרמב"ם כדוגמא לשיא החכמה האנושית. אריסטו היה מלמד חכמה ומוסר לתלמידיו, עד שראוהו עושה מעשה בלתי מוסרי בעליל עם אחד מתלמידיו. כמובן שהתלמידים התפלאו וביקשו הסבר. תשובתו הייתה, שיש כמה נפשות באדם, כשאני מלמד אתיקה (מוסר) זו הנפש החיונית שבי - וממנה יש לכם ללמוד. אך המעשה הבהמי הזה בא מהנפש הבהמית שבי, ונפש אחת אינה פוגעת בשנייה.  

ביהדות 'נפש האדם אחת'

הרמב"ם קובע שלא כן ביהדות. 'נפש האדם אחת היא!' סיפור קטן ומפליא המובא בחז"ל ממחיש עניין זה. האמורא רב כהנא, שחי לפני 1800 שנה, היה תלמיד חכם עצום שרבותיו פחדו מחריפות שכלו. רב כהנא נכנס מתחת למיטתו של רבו האהוב, רב – בשעה שהיה עם אשתו – על מנת ללמוד דרך ארץ בעניין הצנוע הזה. רב כהנא הבין שרבו כמלאך אלוקים, ועל כן קדושתו תתבטא גם בחלקים הגשמיים ביותר של החיים - היפך דברי אריסטו. בכיוון המחשבה של אריסטו ניתן יהיה לטהר את הטמא.

התורה מתנגדת לחיים?

אחרי דברים אלה, עלול האדם לחשוב שהתורה מתנגדת לחיים. הנטייה הטבעית של האדם מראה מה חפץ ליבו בזמן מסוים, ואם הוא נמשך לתאוות המשגל והנאות העולם הזה ונימנע מהן רק בשל איסור התורה, משמע אולי שהתורה הפוכה מן החיים. מכוח שאלה זו, ישנם רבים שאינם רוצים להכיר את היהדות, הם רוצים לחיות ומאמינים שהתורה נוגדת עניין זה. כדי לענות על שאלה יקרה זו, יש להגדיר מהו יצר הרע. יצר הרע הוא הרצון לחיות בעולם הזה. צריך לדעת שהיהדות מחנכת אותנו להגיע למצב של ייחוד בין שני היצרים. הרי ישנו מתח תמידי בין שני הכוחות הללו: האם ללכת על פי הרצון שלי כעת, או שמא עליי לכבוש את תאוותי. והמתח הוא חזק ומתיש את כוחו של האדם. 

תכלית האדם

השלמות הגדולה מתרחשת כאשר אין מתח ושני היצרים מסכימים. אז יש שלוות עולמים ואדם זה הופך להיות כאחד הקדושים. זהו הפשט של ברכת חכמים שהיו מברכים זה לזה: 'עולמך תראה בחייך' – שתגיע לייחוד היצרים המיוחל. כך נסביר את דברי חז"ל 'מצוות בטלות לעתיד לבוא', אין הכוונה חלילה שהמצוות יתבטלו, שהרי עולם כמנהגו נוהג. אלא שהציווי יתבטל, לא יצטרכו לכפות עוד על קיום המצווה, האדם יזרום על פי הטבע הפנימי שלו, וזה יהיה מכוון על פי הרצון האלוקי. עבודתנו בעולם הזה היא להביא את עצמנו לאידיאל הגדול הזה, ויש עבודה רבה, ברוך ה'. שבת שלום ומבורך.