זמני השבת בקריית שמונה ודברי תורה לשבת מהרב איתמר לוי

בס"ד כח מנחם אב תשפ"ה

הדלקת נרות ק"ש: 18:47
צאת השבת ק"ש: 19:52

מעמד הברכה והקללה | פרשת ראה

מתחילת הספר ועד פרשתנו משה רבנו מסכם לעם את סדר הליכתם במדבר במשך ארבעים שנה, ואת כל המוצאות אותם בדרך. הוא מוכיח אותם על חטאיהם ומזהיר אותם על האמונה בה' וקבלת עול מצוותיו. עכשיו, אחרי הקדמות אלו, הגיעה השעה להורות להם את המצוות והמשפטים שעליהם דיבר קודם, אלה שיצטרכו לעשותם עם כניסתם לארץ. כפי שרואים בפרשה, המצווה הראשונה היא תיקון הארץ, לטהר אותה מכל הטומאה שפשתה בה כדי שיוכלו לשבת בה. לפני שמשה מצווה את העם על קיום המצוות בארץ, הוא אומר בפניהם את פרשת הברכה והקללה.

משה ידע שיש סכנה בכניסה לארץ, שהרי אם ינצחו בכל מלחמותיהם עלולים בני ישראל לחשוב שהכוח מגיע להם מעצמם, "כוחי ועוצם ידי". לכן ציווה אותם שמיד בכניסה לארץ יערכו מעמד זהה לזה שעורך משה כעת, ויאמרו את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל, כאשר שכם ממצעת בין שני הרים אלו. עם ישראל עדיין לא מכיר את ההרים הללו, לכן משה מסמן להם את המקום בצורה מדויקת. כאן בפרשתנו לא מתואר מה בדיוק קורה שם, והפרטים מופיעים בהמשך, בפרשת כי תבוא, בה משה מצווה את הזקנים על העניין באופן מעשי ומפורט יותר.

כתיבת התורה על אבנים

נעבור לפרשת כי תבוא. בפרשה זו, משה מסיים להעביר לעם את כל המצוות שעליהן התחיל לדבר בפרשתנו, ומיד מצווה אותם על קיום עשייתן. מכיוון שהוא עצמו אינו נכנס עמהם, ציווה את הזקנים – אלה שיעמדו בראש העם – שישגיחו על קיום התורה והמצוות. משה אינו מסתפק בכך והוא מבקש שמיד בכניסה לארץ, ראשית מעשיהם יהיה לכתוב את כל התורה על אבנים גדולות כדי שכל אחד יוכל לראות ולקיים את המצוות. משה אינו מסתפק בספר התורה שכתב הוא בעצמו, ומסר ליהושע, רצונו הוא שהתורה תהיה מושגת לכולם.

האבנים צריכות להיות מסוידות בסיד עבה כדי שיוכלו לכתוב עליהן את כל התורה מבראשית ואילך, ויש אומרים שלא כתבו על האבנים אלא את רשימת המצוות בלבד. ויש שמפרשים שכתבו עליהם את הברכה והקללה המופיעות בפרשת כי תבוא. ובדעת מקרא מביא עוד פירוש, שכתבו עליהם פרשות כלליות כמו "שמע" ו"היה אם שמוע".

סדר המעמד

רש"י מתאר את המעמד: שישה שבטים יעלו לראש הר גריזים, שישה יעלו לראש הר עיבל, והכהנים, הלווים והארון יהיו למטה, באמצע. הלווים והכהנים שבעמק יהפכו פניהם בראשונה כלפי הר גריזים ויאמרו את הברכה הראשונה, כלפי השבטים הנמצאים על הר גריזים, וכל השבטים יענו "אמן". אחר כך יהפכו פניהם להר עיבל ויאמרו קללה אחת והשבטים יענו "אמן". כך משמיעים ברכה אחת לכאן וקללה אחת לכאן, עד לסיום כל הברכות והקללות. 

הקמת המזבח בהר עיבל

היות והקללות מושמעות לכיוון השבטים העומדים על הר עיבל, עלולה ליפול חולשה על אותם שבטים ולכן, כדי להפיס דעתם, ציווה משה לבנות שם מזבח, עליו יקריבו קורבנות וכך יראו שהשכינה נמצאת שם. את האבנים המסוידות שעליהן כתובה כל התורה יניחו שם, וכן יקימו מזבח של אבנים שלמות שברזל לא נגע בהן. על המזבח יעלו עולות ושלמים להודות לה' על כניסת העם לארץ: "וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ" זו שמחה עצומה על הזכות, שנפלה בחלקם, להיכנס לארץ. 

יהושע מקים המזבח

מיד בכניסה לארץ, אחרי כיבוש יריחו והעי, מבצע יהושע את דברי משה: "אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַה' אֱ-לֹקי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל: כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת, אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל. וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַה', וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים: וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִיו וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה', כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים, וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה', לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה:  וְאַחֲרֵי כֵן, קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה: לֹא הָיָה דָבָר, מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם". 

תיקון למעמד הר סיני

המעמד מזכיר את מעמד קבלת התורה בהר סיני, שהרי למעשה, במעמד הברכה והקללה בהר עיבל ניתנה התורה, אבל בצורה הפוכה מקבלתה בהר סיני. בסיני, היו שומעים את הדברים מלמעלה למטה, ועל ידי קול אלוקים ובכפייה, לעומת זאת כאן הלווים והכהנים (22 אלף לווים) עומדים למטה, ומשמיעים את התורה לעם ישראל שנמצאים למעלה על ההרים. יש כאן תיקון לאותה טראומה שהייתה בנתינת התורה, כאן יש קבלת התורה מרצון, מעם שחפץ לקבלה, ואין כאן איזו הנחתה שרירותית מלמעלה (כפי שחז"ל מתארים במתק שפתם: 'כפה עליהם, הר כגיגית'). זהו עניינה של ארץ ישראל, כפי שמחדש הרב קוק זצ"ל, שבארץ ישראל אין התנגדות בין הקודש לחול, כאן ההתחברות לטבע מסוגלת, ולכן התורה צריכה לבוא דווקא מלמטה, דרך הטבע, או בלשון הרב קוק זצ"ל: 'הקודש שבתוך הטבע'.

שבת שלום ומבורך,
הרב איתמר לוי.