זמני השבת בקריית שמונה ודברי תורה לשבת מהרב איתמר לוי

בס"ד כא מנחם אב תשפ"ה 

הדלקת נרות ק"ש: 18:55
צאת השבת ק"ש: 20:01

"וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים" | פרשת עקב

מעניין לראות, שאחרי שאמר הכתוב "בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים", הפסוק שאחריו אומר: "וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים". פירוש הפסוק בפשטות הוא להורגם ללא רחמים. האם זה נכון? אומר האברבנאל שהפסוקים מלמדים אותנו מהו המוסר הנכון שעלינו לסגל לעצמנו - המוסר האלוקי, ולא המוסר האנושי המעוות, מה שאנו בשכלנו חושבים אותו לנכון. הכתוב מתייחס לתופעה שמתרחשת לפעמים אחרי מלחמה, כאשר המנצחים מרחמים על המנוצחים, "ויחשבו זה למעלה גם לשלמות ומדה נכבדת". לכן בא הכתוב להזהירנו, שלא נחוס עליהם. אין זאת אכזריות, הסיבה לניכור מצידנו היא כדי שנתרחק מהם ולא נלמד ממעשיהם. אם לא נעשה כן, הם יתערבו בתוכנו, יהפכו לחלק מאיתנו ובסופו של דבר נעבוד את אלוהיהם ויחטיאו אותנו.

לשון אכילה

מעניין לראות שהכתוב המשיל את עניין ניצחון האויבים לאכילה: "וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים". וכן ראינו אצל בלעם שאמר עלינו: "יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו" שזה תיאור ניצחון שלנו על העמים במלחמה. וכן יהושע וכלב אמרו "אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם". 

העליון אוכל את הפחות ממנו

הסיבה לכך היא שכך הוא הטבע, העליון אוכל את הפחות ממנו. הצמחים ניזונים מהיסודות המורכבים, בעלי החיים אוכלים את הצמחים והאדם אוכל את בעלי החיים. כן הדבר עם האומה הישראלית שהיא נבדלת משאר הגויים בסגולתה ובמעלתה. ממילא – לפי עקרון זה – כשם שהאדם המדבר אוכל את בעלי החיים שתחתיו במעלה, כך האדם מישראל צריך לאכול את העמים - והכוונה היא לשבע האומות. אין הכוונה אכילה ממש, אלא לקחת את ממונם ואת ארצם, כפי שבאכילת בעלי החיים הותרה אכילתם וההנאה מהם.

פחד ופתרונו

ממשיכה התורה ואומרת – את מה שעלול לומר האדם – איך אקיים את מה שייעד לי הבורא, הרי "רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם"? ובוודאי שיש מקום לפחד הזה, שהרי הפחד אינו מגיע מבחירה. הוא מגיע מספקולציות ומחשבות על כך שאנו חלשים והאויב חזק. דבר זה גורם חולשה ובסופו של דבר גם יכול להביא למנוסה שהיא תחילת המפלה חס ושלום. 

כיוון שהפחד אינו בשליטת האדם, הקב"ה לא מצווה על מניעתו. השם יתברך מצווה על דבר שכן בשליטת האדם: "לֹא תִירָא מֵהֶם. זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם. הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה, אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ ה' אֱלֹקיךָ. כֵּן יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹקיךָ לְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם". על ידי שייזכר האדם במה שכבר קרה לו, יבין שהוא החזק ולא האויב וממילא יתמלא חוזק. צריך לזכור שיש לנו עוזר אחד, גדול מכל אויבינו מבית ומחוץ, וממילא לא יוכלו לנו.

"רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם"

כך היה עם אלישע הנביא, תלמידו של אליהו. מלך ארם מבין שהנביא הוא זה שעוזר למלך ישראל במלחמותיו ומגלה לו את כל תכניותיו וזו הסיבה שהוא אינו מצליח לתפוס את מלך ישראל. לכן, מלך ארם עולה עם כל צבאו לדותן - מקום מושבו של הנביא, כדי לתופסו. נערו של הנביא מתמלא פחד: "וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו אֲהָהּ אֲדֹנִי, אֵיכָה נַעֲשֶׂה". ואלישע משיב באופן רגוע: "וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא, כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם". מדהים לראות כיצד אין באלישע כל פחד. הוא אפילו אינו מתפלל שה' יצליח דרכם, שהרי ודאי זה מה שיהיה. כל תפילתו היא: "וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר, ה' פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה. וַיִּפְקַח ה' אֶת עֵינֵי הַנַּעַר וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע". רק לאחר מכן, כשהנער נרגע, התפלל אלישע אל ה' שיושיעם. עלינו לזכור - רבים אשר איתנו מאשר אותם.

"ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא"

לכן הקב"ה מזכיר את מצרים, שם ה' יתברך הוציאנו לא בכוחנו ובגבורתנו. עם ישראל הוא עם שמונהג בהנהגה ניסית דרך הטבע, כלומר עלינו להשתמש בצבא האדיר והמפואר שלנו, אבל לזכור שה' הולך לפני חיילנו לשומרם. עם הזיכרון הזה ממה שעברנו במצרים לא נירא ולא ניחת משום דבר שיקרה לנו בעתיד עם העמים האלה. כפי שאנו אומרים מראש חודש אלול עד שמיני עצרת במזמור: "ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא, ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד".

יראה כנגד יראה

אלו דברי הרב החסיד רבנו בחיי בספרו "חובת הלבבות": "שהביטחון הגמור מהיראה הוא היראה". כוונתו, כאשר אדם מתחזק ביראת ה' ושומר מצוותיו, לא יירא מהעמים סביבו, לפי שתמיד חונה מלאך ה' סביב ליראיו לחלצם. כפי שמסיים משה: "לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם, כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא". זו הסיבה שאסור לנו לפחד, שאם נפחד יש בזה קלון ובושה לקב"ה ומראה שלא בטחנו בו חס ושלום.

שבת שלום ומבורך,
הרב איתמר לוי.