זמני השבת בקריית שמונה ודברי תורה לשבת מהרב איתמר לוי
בס"ד ז אדר תשפ"ה
הדלקת נרות ק"ש: 17:12
צאת השבת ק"ש: 18:17
מדוע נשתנה מזבח הזהב משאר כלי המשכן? | פרשת תצוה "זכור"
בפרשת תרומה משה רבנו נצטווה על עשיית הכלים, והכתוב החסיר שני כלים: מזבח הזהב – היינו מזבח הקטורת – שהוא מוזכר בפרשתנו ("תצוה") ודווקא בסופה, והכיור המוזכר בפרשת כי תשא. הפרשה שלנו שעוסקת בבגדי הכהונה מפרידה בינם לבין כל הכלים האחרים.
השאלה מה נשתנה המזבח, מדוע אינו מוזכר בפרשת תרומה, במקומו הראוי לו? (לגבי הכיור אין שאלה שהוא רק מכשיר את האדם לעבודה ואינו עיקר העבודה כמו שאר הכלים).
אומרת הגמרא (יומא מד,א) שהקטורת מכפרת על לשון הרע שהוא עוון חמור בין אדם לחברו. אם כן – אומר הנצי"ב בסוף פרשתנו – נלמד שעיקר התועלת של הקטורת של בית המקדש להזכיר לפני ה' זכות גמילות חסדים של ישראל, שזה המצוות שבין אדם לחברו. כפי שהגמרא מספרת (יומא לט,ב): 'אמר ר' יהושע בן קרחה, סח לי זקן אחד, פעם אחת הלכתי לשילה (מאות שנים אחרי שנחרב משכן שילה) והרחתי ריח קטורת מבין כותליה'. הסיפור תמוה, שהרי משכן שילה עמד רק 369 שנים עד שנחרב, ואילו בית המקדש הראשון והשני יחד עמדו 830 שנים, ושם הריח של הקטורת חזק יותר, שהרי בבית המקדש הקטירו יותר זמן את הקטורת, ובודאי שיריח שם היטב את ריח הקטורת?! אלא בירושלים יש תורה "כי מציון תצא תורה" וכך היה במשך ההסטוריה של עם ישראל, מה שאין כן בשילה שהייתה בשטחו של שבט יוסף (נחלת אפרים) ושם לא היה תורה במשך אותם שנים, עד כדי כך שלא ידעו אפילו הלכה פשוטה 'ששחיטה כשרה בזר' (ברכות לא ב). וכל קדושת משכן שילה זה הגמילות חסדים שהייתה בריבוי בשבט יוסף בלי תורה. לכן מודגש עניין ריח הקטורת דווקא לגבי שילה, שהקטורת מסמלת עניין הגמילות חסדים.
זאת הסיבה שמזבח הקטורת המציין את עניין 'בן אדם לחברו', אין בו החוקים והמגבלות שיש במזבח הנחושת (המסמל המצוות ש'בין אדם למקום'). כמו שגמילות חסדים אין לה שיעור, כך הקטורת אין לה שיעור כמה להקטיר, וחכמים הם שנתנו שיעור חצי מנֵה בבוקר וחצי מנֵה בערב. אחרת, היה מספיק כל שהוא.
עכשיו נגיע לתשובה.
בקודש הקודשים היה נמצא ארון העדות, שהיה מוסתר אחרי הפרוכת. מחוץ לפרוכת היו שולחן לחם הפנים, המנורה ומזבח הזהב. בכל זאת למרות סמיכותו של מזבח הזהב לארון העדות, לא הוזכר בפרשת תרומה כי אם בסוף פרשתנו, לפי ששאר הכלים המנורה והשולחן שעמדו ליד ארון העדות הם מקור כוח התורה, מה שאין כן מזבח הפנימי, שאין בו ריבוי הלכות וחוקים, חוץ מחצי מנה בבוקר וחצי מנה בין הערביים, כל הסיבה שהושם לפני הפרוכת ליד ארון העדות, כדי לחזק ולתמוך בתורה (ארון העדות) שנותן כוח לתורה שבעל פה. ואיך? על ידי גמילות חסדים כמו שיתבאר.
הגמ' במנחות (נ א) מלמדת אותנו שהקטורת הראשונה שהקטירו במשכן הייתה בערב, בזמן שהדליקו בפעם הראשונה את הנרות במנורה, שזה גם היה בערב. אם כן, לכאורה הפסוקים בסוף הפרשה מסודרים בסדר הפוך שהרי פסוק ז' נאמר: "והקטיר עליו אהרון קטורת סמים בבוקר בבוקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה" הפסוק מתאר שהוא מקטיר הקטורת בבוקר בזמן הטבת הנרות של בוקר, ורק אח"כ חוזר לתאר הקטרת הערב בפסוק ח': "ובהעלות אהרון את הנרות בין הערביים יקטירנה קטורת סמים לפני ה' לדורותיכם".
אם הפסוקים מתארים את העבודה של היום הראשון, היה צריך להתחיל עם הערב ואח"כ להזכיר הבוקר כפי שהיה?
הנרות מסמלים את לימוד התורה של התלמיד חכם, שהם קשורים בקטורת והכוונה בגמילות חסדים של האדם העוזר לתלמיד חכם. אכן הקטורת הראשונה שהיא מסמלת את עניין הגמילות חסדים, צריכה להיות בערב והיינו בסמיכות להדלקת הנרות בפעם הראשונה, בעוד התלמיד חכם המפלפל בתורה בראשית דרכו, והיינו בעת הארת הנרות בפעם הראשונה. אבל עיקר הזכות של גמילות החסדים זה רק אם יש תוצאות של לימוד תורה בזכות אותה גמילות חסדים, השכר של הגמילות חסדים מגיע לפי ההצלחה בלימוד תורה, כפי שאומרים חז"ל (ב"ב ט:) לפעמים אדם נותן צדקה לאדם שאינו הגון ואיבד את אותה המצווה. כן הדבר כאן שצריך לבדוק שאכן עושה גמ"ח עם אדם שלומד תורה וגדל בתורה.
לכן בפסוקים נכתב הסדר של הקטורת של בוקר תחילה, אחרי הדלקת נרות שדלקו כל הלילה והכוונה אחרי שלמד תורה כל הלילה שאז עיקר הגירסא (שלא נברא הלילה אלא ללימוד תורה), רק אז יש שכר לגמילות חסדים שעיקר זמנה בבוקר. כפי שאמר אביי (עירובין סה א); אילו הייתי מחוייב לעשות אפילו פעולה קטנה לצרכי הבית, לא הייתי מגיע לאן שהגעתי בלימוד התורה. הגמילות חסדים של אימו שנתנה לו להיות גדול בתורה, ואימו אכן זכתה שיצא זה שהאיר עיניהם של ישראל לדורות.
כל זה רמוז בפסוק שמייחד את המקום של המזבח בהיכל (ל,ו): "ונתת אותו לפני הפרוכת.. אשר על העדות" להורות שעיקר תכלית הקטורת (הגמילות חסדים) היא לשרת ולעזור לתלמידי החכמים (הארון). יה"ר שנזכה שיהיו כל מעשינו לשם שמיים, אכי"ר.
