זמני השבת בקריית שמונה ודברי תורה לשבת מהרב איתמר לוי

בס"ד י' טבת תשפ"ה

הדלקת נרות ק"ש: 16:21
צאת השבת ק"ש: 17:30

אחרית הימים - מעט מזעיר | פרשת ויחי

יעקב, לפני מותו, מכנס את בניו ואומר: "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים". מעניין מאוד לראות מה היה לאבינו לומר לבניו טרם הסתלקותו? יעקב מצווה אותם להתמקד במטרה המשותפת לכולם, ולהתמסר לה. זאת בכדי שיוכל לגלות להם את אחרית הימים, שהיא למעשה מטרת ההסטוריה.

נבאר הדברים הנפלאים בשם רבנו שמשון רפאל הירש זצ"ל בפירושו על התורה.

אחרי שנאספו הבנים אומר להם יעקב: "הקבצו ושמעו!" שתי מילים אלה של אבינו הנוטה למות, עליהם למעשה עומדת כל ההיסטוריה היהודית עד אחרית הימים. יעקב אומר להם שאכן אתם המיעוט מבחינה חומרית, אבל דווקא בגלל זה אתם צריכים להתקבץ, שהכוונה להתאחד ולהתגבש לעם אחד. כוחנו באחדותנו. ויש בדבריו הוראה שניה: "ושמעו אל ישראל אביכם", והכוונה להתמסר לערכי הרוח שהנחיל ישראל סבא. זו צוואת יעקב אבינו: "אחדות ורוח" זה הכוח של בניו וסוד הקיום ואלו גם דברי הנביא האחרון: "והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח, יט). רק כשבניו יהיו חדורים רוח אחת תבוא אחרית הימים.

לשם כך צריך מנהיג

יעקב רואה את בניו סביב מיטתו ואלו המחשבות שעולות לו בראש: אחדות, והתעניינות ערה לכל ערך רוחני. יעקב גם יודע שקיימים הבדלי אופי בין בניו, וכידוע ציבור המורכב מיסודות כל כך שונים זה מזה, לא יוכל להתאחד, אלא אם כן יש בראשו מנהיג. ולכן יעקב מבקש את הבן הראוי ביותר למנהיגות, ועובר לסקור את בניו. מתחיל עם ראובן וחמשת הבנים מלאה, עובר לבני בלהה, אח"כ בני זלפה ומסיים בבניה של רחל. לצערי לא נוכל לפרט כל אחד מן הבנים, אבל נתעכב על המנהיג הנבחר, יהודה. שם יעקב חושף, ממש בכמה מילים, תיאור נפלא על המשיח המיוחל, לו אנו מחכים.

כפי שאמרנו, יהודה נמצא מתאים, הוא מאחד בקרבו את הסגולות הדרושות. "ידך בעורף אויבך" כוחך הטבעי יגרום שאויביך יפנו לך עורף מפחד, שלא יעזו להתקיף אותך. אתה מאחד בקרבך את אומץ הלב של הנוער ("גור") ואת יישוב הדעת של הזיקנה ("אריה"), אתה לא עושה מלחמה בלי סיבה עליונה. "כרע רבץ כאריה" שגם בשעת המנוחה הוא נשאר אריה ומטיל מורא על הסובבים, וכך מעניק בטחון תמידי לבוטחים בו. הוא בעצם מגן הכוח והרוח: "שבט ומחוקק". מיהודה תצא הסמכות שתעניק מרות לתורה ותרבה את ידיעתה בעם.

יעקב קופץ לסוף התהליך: "עד כי יבוא שילה".

"שילה" מלשון 'שול', שהכוונה לשפה התחתונה, הקצה האחרון. יעקב, לקראת מותו, מסתכל על הנצר האחרון שייצא מיהודה. הוא רואה שיבואו ימים ומלכות בית דוד תרד לשפל המדרגה, עד שיחשבו שתם זמנו וצריך להסתלק מעל דפי ההיסטוריה. אבל אז, למרות שכבר הספידוהו, הוא יקום כאיש ויירש את העמים כולם. ולכן הביטוי "ולו יקהת עמים" האנושות קהתה והזדקנה, וההרגשה שזקוקים לרוח חדשה ומחיה, שהיא תבוא מהנצר האחרון לבית יהודה.

יעקב ממשיך בדבריו ועובר לתאר את המשיח.

מעניין מאוד שאבינו לא רואה את גואל האנושות רוכב על סוס, אלא רוכב על "בן אתון". הסוס מייצג כוח מלחמתי, והחמור מייצג תמיד עושר ושלום, הוא נושא את האדם בנחת ובשלווה. וכן למלך ישראל נאסר להרבות סוסים, שהרי כל עניין המלכת המלך בישראל לא לשם עשיית מלחמה, כי מצוות המלכת המלך רק אחרי ירושה וישיבה בארץ. וזו הסיבה ש"לא ירבה סוס" המראה על כוח מלחמתי. לכן המלך שעתיד לגאול את ישראל מופיע רוכב על "עירה, בני אתונו". מלך האנושות מיוצג כאן כמלאך השלום, שאוסר את בהמתו לגפן. צריך לדעת שהעיר (האתון מכונה עיר) המתואר כאן הוא עז וחזק. זה שאפשר לקשור אותו לגפן זה מראה על התפתחות עצומה של הטבע, שפע שאין למעלה ממנו. כל עוד שמנהיגי האדם רכובים על סוסי מלחמה, ולא אוסרים את הבהמות לגפנים, הדרך עוד רבה וארוכה.

הנביא זכריה (ט,ט) מחזק הדברים: "הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות". המשיח "צדיק ונושע", הוא לא בא להושיענו, אלא ללמד אותנו היאך נזכה להיות נושעים. כל כוחו בצדקו, ובזכות זה יושיענו ה'. נוסף לכך הוא "עני" ללא 'תקציב' משלו. ובסופו של דבר אין הוא גיבור מלחמה, אלא "רוכב על חמור" הוא מביא את השלום והשפע. "עיר בן אתונות" שזו הבהמה השימושית בימי שלום. בקץ הימין, עת תש כוחו של יהודה כנקבה ("שילה"), הוא יקום לפתע ויהיה לאיש, והגויים יפשטו את הרגל מפניו. אך למרות שהוא יתחזק, הוא ישאר צנוע ועניו רוכב על בן אתונו.

בדורו האחרון של יהודה הארץ תהיה כגן עדן, הטבע כולו יחזור לנעוריו, וזה "כיבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה". יש כאן תיאור של לבוש אדום, אבל לא מדם אדם, אלא מענבים. אין יותר שעבוד אדם וחורבן, אין תיאור של דם אנשים. האנשים עיניהם לוהטות מיין, השיניים לבנות מחלב. זה מעיד על בריאות וחשק של חיים הפורצת בכל מקום.

אלו, כמובן, רק רמזים קלים המתארים מה יהיה באחרית הימים, שהרי יעקב ביקש לגלות את הקץ ולא הסכימו לו לגלות אלא מעט כלשון המדרש. רמזים אלו מעניינים עוד יותר בימים אלו, בהם דברים עצומים מתרחשים במהירות לנגד עינינו עד כי נדמה שהגענו לימים המתוארים בדברי אבינו הגדול, ויה"ר שנזכה, שבת שלום ומבורך.