זמני השבת בקריית שמונה ודברי תורה לשבת מהרב איתמר לוי

בס"ד ג' טבת תשפ"ה

הדלקת נרות ק"ש: 16:15
צאת השבת ק"ש: 17:24

יעקב וישראל | פרשת ויגש

יעקב שומע שיוסף חי "ויפוג ליבו" – ליבו עמד מתנועה, הוא לא יכול להסתגל בבת אחת לבשורה הטובה שהגיעה אליו. כשהובהר לו שנכון הדבר כתוב: "ותחי רוח יעקב אביהם" – כאן הוא קם מאבל של יותר מעשרים שנה ושוב שורה עליו השכינה. לכן הוא מיד נקרא בשם "ישראל". מיום שנפרד יוסף מעימו, הוא נקרא תמיד רק 'יעקב' (פרט למקרה חריג, בשעת האבל על מות רחל (לה,כ) שבתחילה כתוב השם 'יעקב'. ואח"כ יש התאוששות וכתוב "ויסע ישראל"). ועתה, חזר להיות קרוי בשם ישראל: "ויסע ישראל" – זו נקודת הזוהר של חייו. על פי דבריו המתוקים של הרש"ר הירש זצ"ל.

זבח משפחה
יעקב ובניו נוסעים דרומה לעיר הגבול, באר שבע. ושם הוא זובח זבחים. בשום מקום לא זבחו אבותינו זבחים, הרי אבותינו שהיו במעלת בני נוח, העלו רק עולות: קורבן 'עולה' מביע התמסרות גמורה לה', לעומתו, ה'זבח' הוא למעשה סעודה משפחתית, זהו קורבן ה'שלמים', המכונה 'קורבן השלום' שיש שותפות אכילה של ה' ושל הבעלים עצמם. יש כאן רעיון עמוק שאוכלים ושותים עם האלוקים. הגויים לא מבינים דבר זה, אצלם קיים רק קורבן עולה, שכולו לה' בלי אכילת האדם. אבל היהדות מחדירה את הקדושה לחיים השגרתיים, אפילו האכילה היא עבודת ה'. לכן יעקב לא מעלה 'עולות' אלא 'זבחים' (שלמים), שכן זו הפעם הראשונה שיעקב היה מאושר במשפחתו, וליבו שמח ו"שלם".

אלקי יצחק
את הזבחים האלו מעלה יעקב "לאלקי אביו יצחק". כל הראשונים תמהים מדוע לא הזכיר גם זכות אברהם? ההסבר, שהרי ידוע (מגילה טז) שיעקב נענש על שלא כיבד את אביו 22 שנה. לכן היה ירא שמא ייענש מידה כנגד מידה שיוסף לא יכבד אותו. זו הסיבה שזבח זבחים, לעורר רחמים על שלא היה אצל אביו יצחק לכבדו (משך חכמה). ועוד, יצחק כבר הקריב באותו מקום קורבנות ובזמנו ה' ציווה עליו שלא ירד מצרימה. לכן יעקב מזכיר את אביו, לומר שרצונו לחזור מהר ולא להתעכב במצרים. הרי הארץ היא מקור הברכה, וריבוי הזרע יכול להיות דווקא פה. יעקב חושש אולי כל זה לא יתקיים (מלבי"ם).

"יעקב יעקב"
הקב"ה בוחר להתגלות ליעקב "במראות הלילה". יש כאן רמז לחושך ועול גלות שיצטרך יעקב לקבל על עצמו ועל בניו (וכפי שהיה בברית בין הבתרים ששם רמז ה' לאברהם על הגלות במצרים, עם תיאור של "חושך ועלטה"). לכן הקב"ה פונה אליו ואומר: "יעקב יעקב!" הוא לא קורא לו בשם "ישראל"! – אתה צריך לחזור להיות יעקב. לרדת לגלות מצרים. יעקב עונה: "הנני!" – הריני מקבל באהבה את הגזירה האלוקית. הקב"ה מוסיף להרגיע את יעקב: "אל תירא מרדה מצרימה", כשם שעכשיו זבחת זבחים בשמחה, כך נסיעה זו תביא בסופו של דבר שמחה גדולה, שהרי שם אקיים את ההבטחה שהבטחתי לשים אותך לגוי גדול.

הבנים לא יודעים
יעקב זקוק להתאוששות אחרי ששמע על עתידם הקשה, ולכן כתוב: "ויקם יעקב מבאר שבע" - צריך להקימו (ואילו בפסוקים שמתארים את הגעתו לבאר שבע קודם, כתוב: "ויסע ישראל" - שם לא היה צריך להקימו). יעקב לא סיפר לבנים את אשר הוא שמע ולכן הם נשארו שרויים באותה שמחה של אכילת הזבחים. וזה מתואר יפה בפסוקים: "וישאו בני ישראל את יעקב אביהם" – הבנים מכונים בשם 'ישראל' שהם לא ידעו כלום על הגלות, ואביהם מכונה בשם 'יעקב' שבלב יעקב הייתה ציפייה לגלות.

'ישראל' לא בוכה
רעיון זה חוזר בפגישה של יעקב ויוסף. יוסף מגיע לקדם פני אביו בגושן: "ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גושנה" - יעקב קרוי כאן בשם "ישראל", הוא כבר לא יעקב ולכן לעומת יוסף שבוכה, יעקב הפך להיות 'ישראל', אצלו לא מוזכר עניין הבכי. יוסף כן בוכה כפי שממשיך הפסוק: "וירא אליו ויפול על צואריו ויבך על צואריו עוד". מדוע יעקב לא בוכה? יעקב, כל ימיו, היה עסוק באבל על בנו, הוא בכה הרבה עד היום. לעומתו, יוסף חי חיים מלאי תמורות, לא היה לו פניות הלב לבכות על צער הפרידה. הוא היה עסוק בהווה. רק עכשיו, הוא חש את צער הפרידה במלוא עוצמתה, הוא חוזר אחורה בזמן לחיות את כל העשרים שנה שעברו ובוכה כעת על כל אותם השנים.

"אמותה הפעם"
כעת, אחרי שהגיע לפסגת האושר, יכול יעקב לסיים את חייו. ולכן: "ויאמר ישראל" - לא יעקב אלא ישראל! - 'ישראל' יכול למות כעת, והכוונה אפשר לחזור להיות קרוי בשם 'יעקב' הפרטי. כפי שאנו בגלותנו, שאיננו בשיא כוחנו. לכן מכאן ואילך יעקב חוזר להיות קרוי בשם 'יעקב'. אם נראה שוב איזכור של השם 'ישראל' – זה דווקא כשמתואר הייעד הלאומי של העם, ואז מוזכר השם 'ישראל' והכוונה לאומה הישראלית (לא 'יעקב' הפרטי). כמו למשל, הפסוק האחרון בפרשה: "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן". וכן בתחילת הפרשה הבאה (ויחי): "ויחי יעקב בארץ מצרים.." – זה התיאור של יעקב בגלות. אבל בפסוק הבא כתוב: "ויקרבו ימי ישראל למות" - בפסוקים אלו מתואר הייעד הלאומי של אומתנו וממילא מוזכרים בשם הנעלה 'ישראל', והכוונה שזה מסתיים כעת. שבת שלום ומבורך.