זמני השבת בקריית שמונה ודברי תורה לשבת מהרב איתמר לוי

בס"ד יב' כסליו תשפ"ה

הדלקת נרות ק"ש: 16:04
צאת השבת ק"ש: 17:12

ויכוח בדרך הפעולה | פרשת וישלח

כולם שואלים, האם הענישה החמורה - בה נקטו שמעון ולוי - נכונה או לא? אביא כאן את דבריו הנפלאים של הרש"ר הירש זצ"ל. נשים לב לשתיקתו של יעקב כתגובה למעשה שכם, ולעומתו תגובת האחים החריפה ואח"כ הויכוח שמתעורר בין יעקב לבניו על מה שעשו. יש כאן הדרכות מוסריות הנוגעות לכל הזמנים, כפי שיתבאר.

התורה מדגישה שדינה הייתה "בת לאה" ואין כוונתה לגנותה ש'הייתה יצאנית כמו אימה' וכפי שפירש רש"י. להפך, מסביר ר' יצחק אברבנאל, שהייתה כמו לאה הצנועה שיעקב לא הכיר בה כשבא אליה. לכן מודגש שיצאה לראות "בבנות הארץ" – לא התערבבה עם הבנים. הסיבה ליציאתה, לפי שלא היו בבית יעקב נערות אחרות שתלמד מהן איך להתלבש ולהתקשט, לכן הלכה ללמוד מבנות העיר. 'היא הייתה נערה צעירה וסקרנית' (רש"ר הירש).

ואז רואה אותה שכם.

צריך להבין ששכם היה נשיא (אביו נתן לו לשלוט) רודן, כדוגמת שכננו הרודן שנפל השבוע. לכן העיר נקראת על שמו. וכל האזרחים במקום היו תלותיים בו, כפי שאנחנו רואים אח"כ את הסכמתם – בכניעה גמורה – למול את עצמם. גם בהתנהגותו כלפי דינה הוא פועל באותה שיטה, הוא לוקח אותה מתאוות חושים, ואח"כ מתאהב בה באמת. לכן אומר לאביו "קח לי", האדון מדבר כמו סולטן, זה כאילו תלוי רק ברצונו, שהרי הוא בעל האחוזה, והיא רק נערה יהודיה זרה.

יעקב שומע ושותק. שתיקה שמגלה את כל המצב. יעקב היה ישיש, בן תשעים ותשע שנים. יעקב לא פונה אל חמור האבא לנסות לדבר ולסגור את העניין בדרך נעימה. הוא שותק, כי אין אוזן קשבת, שתיקתו מגלה שלא היה אפשרות להשיג פתרון בדרך הצדק. כאן הפתרון צריך להיות בדרך הכוח, ולשם כך צריך כוחות צעירים.

האחים שומעים ותגובתם הראשונה: "ויתעצבו האנשים" – יש כאן רגש אישי, עצב על דבר שהלך לאיבוד. דינה אחותם, הטהורה והצנועה, איננה עוד, ואפילו אם יצילו אותה. אך תגובתם השניה: "ויחר להם מאוד, כי נבלה עשה בישראל" – יש כאן מעשה של שפלות מוסרית שזלזלו בכבודה של בת יעקב. דבר כזה לא היו מעיזים לעשות נגד אזרחית מקומית בעלת מעמד וזכויות. הדבר נעשה מפני שהיא "בת יעקב", רק נערה יהודייה. כאן חייבים ליטול את החרב, דרכו של עשיו. כאן מדובר בהצלת הטהרה והמוסר. שהרי הזלזול הזה יביא לחוסר רצון להכיר מעלת האומה ומעלותיה.

שכם פונה אל האב ואל האחים: "הרבו עלי מאוד מהר ומתן" – התחייבות כספית של בעל לאשתו, ומתנות למשפחה. זה מוצג כאילו יש אופציה לסרב, אבל במשך כל המשא ומתן, דינה נמצאת בצינוק! כדפוס חייו המתאים להתנהגותו של רודן. יש כאן למעשה ניסיון להוציא בדרך של רמאות, הסכמה פורמלית למעשה אלימות שכבר בוצע.

בני יעקב מדברים לפני יעקב, שהרי הם הולכים להגיד דבר שכידוע לא מתאים לכבוד והיושר היהודי. אבל מבחינתם הם מוכנים לקבל את העונש, המצפון שלהם שקט כיוון שהוא "טימא את דינה אחותם". האחים רוצים להציל אותה מציפורניו, קודם לכל דבריו, ומבחינתם כל האמצעים כשרים. הם מציעים את ההצעה שעליה יכולות להיות שתי תגובות, לסרב – ובזה ימצאו אמתלא לסרב להצעת הנשיא. או שהצעתם תתקבל – ואז בהיותם כואבים ישחררו את אחותם. זו המטרה כעת.

אנשי שכם נימולים. וההמשך ידוע, שמעון ולוי נכנסים והורגים ללא הבחנה בין צדיק לרשע. צריך לדעת שאילו הרגו את שכם וחמור בלבד, ודאי שהיו צודקים והדין עימם. אך הבעיה שכאן לא חסו על אנשים חסרי הגנה. הם בעצם החילו את הדין שמגיע לאדוני הארץ, על כל יושביה. ולזה אין כל הצדקה (יש שהסבירו שכל אנשי שכם התחייבו מיתה, על שתיקתם). לכן אומר יעקב: "עכרתם אותי!" – היו לנו שם טוב וכבוד בעיני כל סובבנו ועכרתם אותם. אין כאן חכמה, שאנחנו המעט והעמים שסביבנו עתידים לקום עלינו.

תשובת האחים: "הכזונה יעשה את אחותינו!" – כאן הם מגלים את כל נימוקם. שכם התנהג כך רק בגלל שהיא יהודייה, זרה ועזובה. זה מה שעורר את הבנים להבין שישנם רגעים שמשפחת יעקב צריכה לאחוז בחרב כדי להגן על כבוד וטוהר. האחים ידעו שאין כאן חכמה. המטרה הייתה להפיל אימתם על הבריות, שלא יעזו אחרים לעשות כדבר הזה. בנות יעקב לא תהיינה הפקר. והם הרחיקו לכת בהריגת צדיקים עם הרשעים.

לדורות הבאים, אנחנו רואים שנפש עמנו סולדת משפיכות דמים, אבל זה לא מחלישות רוח או מורך לב. אנחנו גם יכולים להניף את החרב ולהיות "צמאי דם", אם צריך. זו לא דרכנו. הגורל שהעניק לנו הבורא, להיות הרך והרחמן שבאומות. הנימוק שהניע את שמעון ולוי, והמטרה ששאפו אליה, היו קדושים ומוצדקים. גם אם אנו מגנים את הדרך.

כפי שאומר יעקב בסוף ימיו (פרשת ויחי): "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם. בסודם אל תבוא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי". יעקב אבינו מקלל את שיטת הפעולה הקשה שבה נקטו, אבל מברך את המניעים ואת הרוח. לכן הוא אומר: "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" – יעקב פוגע להם בכוחניות על ידי שמפזר אותם. את לוי מפזר בכל הארץ, ואת שמעון שם כמובלעת בנחלת יהודה. חז"ל אומרים (ביצה כה.) 'ישראל עזים שבאומות' – נבחרנו לא להיות אומה נכנעת אלא להפך, ורק כך נוכל להביא גאולה לעולם,

 אכי"ר ושבת שלום ומבורך,
הרב איתמר לוי.