זמני השבת בקריית שמונה ודברי תורה לשבת מהרב איתמר לוי

בס"ד ל תשרי תשפ"ה

הדלקת נרות ק"ש: 16:18
צאת שבת ק"ש: 17:23

חששם של נוח ובניו | פרשת נח

נח ובניו טרם צאתם מן התיבה, היו משתוממים ומתאבלים על העבר ויראים ופוחדים מפני העתיד. הם פחדו מפני ארבעה דברים כפי שנבאר על פי דבריו המרתקים של ר' יצחק אברבנאל זצ"ל.

חששם הראשון – על מיתת קרוביהם ואוהביהם, אנשי סודם שמתו במבול, נח ובניו היחידים ששרדו מן התופת. השני – פחדם מפני החיות הטורפות. קודם המבול היו אנשים רבים וממילא החיות היו יראות מפני בני האדם, אבל כעת הם המעט וישנה סכנה שיהרגו אותם. פחדם השלישי – מה יאכלו, הרי אין להם פירות העץ והאדמה, הכל כלה במבול. גם לשתול משהו חדש ולהמתין עד שיגדל לוקח זמן, ועתידים למות ברעב עד אז. הרביעי והאחרון – פחדו שתיפול קטטה בין האחים, כפי שהיה עם קין והבל, וחששו שגם כאן עלול להגיע לרצח.

מפני החששות האמורים היו קצים בחייהם ולא רצו לחדש חיי המשפחה עם נשותיהם, כדי שלא יולידו לבהלה. כפי שחז"ל אומרים במדרש: 'אמר לו הקב"ה לנח, צא מן התיבה. ולא קיבל עליו, אמר אצא ואהיה פרה ורבה למארה'. כיוון שיש מקום לחששם, הקב"ה ברך אותם ובדבריו הרגיעם מפני העתיד, שאל להם לדאוג מפניו.

כנגד פחדם על הקרובים שמתו אמר, 'פרו ורבו ומלאו את הארץ'. כלומר, אתם תעשו קרובים ואוהבים רבים שיצאו ממעיכם, וממילא הם יהיו נאמנים ואוהבים לכם יותר מקרובי העבר. וכאן מבטיח להם שיהיה להם כוח רב של פריה ורביה, באופן כזה שהארץ תתמלא בבני אדם במהרה. כנגד פחדם מפני החיות הטורפות אמר: 'ומוראכם וחתכם יהיה על כל חיית הארץ ועל כל עוף השמים'. הקב"ה נותן לאדם חי טבע כזה שהחיות יראות מפניו, זהו הצלם הנמצא על כל אדם ומסתלק מאותו אדם לפני מותו ובודאי אחרי המוות, אז החיות אינם יראות מפניו. כנגד הפחד מפני האוכל שאזל אמר: "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאוכלה" – לפני המבול היו מותרים לאכול צומח בלבד, וכעת כיוון שאין להם כלום בעקבות המבול ואין אפשרות להמתין, התיר להם לאכול בשר בעלי החיים: "כירק עשב נתתי לכם את כל" – הבשר יהיה כמו הירק שהתרתי לראשונים.

על פי דברנו מובן למה הקב"ה חוזר לברך את נח בדברים שכבר ברך את אדם הראשון. הקב"ה בעצם לא חוזר, אלא עונה לחששות נח ובניו. כאן גם קיבלנו פירוש חדש מדוע הותרה אכילת הבשר לנח: אדם הראשון היה בגן עדן ושם הכל היה מוגש לפניו ולא היה צריך לטרוח אחר מאכלו, ולכן נאסר באכילת הבשר. לעומתו, נח ובניו בצאתם מן התיבה קיבלו אדמה שוממה והם אלו שהתחילו ליישבה, אם לא תותר להם אכילת הבשר, ימותו ברעב.

זו הסיבה שקיבלו את המצווה השביעית – איסור אכילת אבר מן החי.

הרי עד  הגעת נח היו מקיימים שש מצוות בלבד, וכעת כשהותרה אכילת הבשר, ישנה סכנה שילמדו מידת האכזריות, לכן הוסיף להם את המצווה השביעית: "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" – הבשר, כל זמן שהנפש עם דמו לא תאכלו.

הקב"ה בדבריו כאן, עונה לחששם הרביעי, שפחדו מפני המריבות ביניהם פן יהרגו זה את זה, לכן אומר להם כעת: "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש". דעו לכם, שאם תחשבו להרוג אחד את השני כאשר עשה קין, תהיה כאן נקמה, כי הנפש יקרה מאוד. לכן אמר: "מיד איש אחיו" לרמוז על קין והבל. ואל תחשבו שאין דרך לאכוף זאת, שהרי "מיד כל חיה אדרשנו" יש חיות טורפות שהם יבצעו את הנקמה של הנרצח. וההסבר מדוע דם האדם יותר חשוב מדם החיה: "כי בצלם אלקים עשה את האדם" מה שאין כן בבעל החיים.

הקב"ה מסיים דבריו "ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה" – בעצם עניתי על כל חששותיכם, וכעת בקשתי אליכם שאל תמנעו מחיי משפחה ותפרו ותרבו בארץ.

אמנם נח ובניו לא נתפייסו בדברי הא-ל וברכותיו, שהרי כל מה שאמר נכון, אבל מי יבטיח לנו שלא יבוא שוב מבול כזה לעולם מפעם לפעם להשחית את כל היצורים, ואם כן מה הטעם לפרות ולרבות.

בעקבות החשש החדש, פונה הקב"ה לנח ובניו בנבואה – "ויאמר אלקים אל נוח ואל בניו", ומבטיח להם שלא יהיה שוב מבול, גם להם וגם לחיות, לפי שהאדם צריך את החיות לשמשו. רק לאחר מכן נתפייסו ונחה דעתם וגם לא ביקשו אות לדבר. נשים לב שהקב"ה ביוזמתו, הוא זה שהציע להם את הסימן הנודע, הקשת.

לצערנו, אנו לא זוכים לנבואה מרגיעה כפי שהייתה לנח ובניו, אבל ברור לנו שהקב"ה חפץ בטובתנו ואינו חפץ לראות ברעתנו, וממילא כל הופעת הקשת בימינו באה כסימן לאהבת הבורא אלינו ולחזק את רוחנו גם בימים אלו, שאחרי הנבואה.

יהיו דברי אלה לשמירת חיילנו, ולחיזוק האלמנות והיתומים, ולהשבת החטופים מהרה לחיק משפחותיהם, והחלמת הפצועים, והשבת המפונים לביתם במהרה, שבת שלום ובשורות טובות לעם ישראל.