דבר הרב איתמר לוי לחג שני של סוכות

בס"ד כא תשרי תשפ"ה

הדלקת נרות החג ק"ש: 17:27
צאת החג ק"ש: 18:31

במה חותמת התורה? - פסגת המעשים של משה רבנו | חג שמחת תורה

הפסוקים שנבחרו לחתום את התורה צריכים לימוד יסודי ומעמיק. והם (דברים לד,י-יב):
"וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְקֹוָק פָּנִים אֶל פָּנִים: לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ: וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל".

רש"י מפרש שמדובר כאן במאורעות שעשה משה רבנו: קיבל את התורה בידיו, עשה ניסים במדבר, והדבר האחרון "לעיני כל ישראל" שנשאו ליבו לשבור את הלוחות לעיניהם, ואמר לו הקב"ה יישר כוח ששברת.

לפי פירושו נראה שפסגת המעשים של משה רבנו זה שבירת הלוחות, וזה דבר תמוה כמובן, מדוע זה השיא בפעולותיו של משה רבנו?

משה רבנו, אחרי ארבעים ימים בהר סיני, היחידי שיודע באמת להעריך מהי מעלת התורה, גדלותה ועניינה. כשהוא מגיע למרגלות הר סיני – ורואה את הערב רב וגודל חטאם – יכל לנקוט בדרך הפעולה הבאה: לקרוא לכל הצדיקים ששם שיבואו עימו וימסור להם את סודות התורה שרק הוא יודע, ולהשאיר את הרשעים שימשיכו לרקוד שם ברשעם. במקום זה, הוא שובר את הלוחות ויורד לטפל בחבורה הזאת. אף אחד לא הבטיח לו שיהיו לוחות שניים, יכול להיות שהוא מוותר על כל העולם הרוחני המענג שלו בשביל החוטאים שם למטה.

חז"ל ממשילים את מעשה עם ישראל למלך שרצה לקדש אישה ושלח שליח עם שטר כתובה, וכשהוא הגיע לקדשה ראה אותה מזנה עם אחרים. ובכדי שלא יהיה כאן בעיות חמורות של אשת איש, השליח קרע את הכתובה והשאיר אותה פנויה. השפת אמת מוסיף על זה, משה רבנו ידע לאן זה הולך, הוא ידע שהקב"ה יגיד לו 'הם חטאו ואתה לו, אז אני אקים ממך עם של צדיקים', לכן משה רבנו שבר מיד את הלוחות. בעצם, הוא אומר לקב"ה 'הם חטאו בעגל ואני חטאתי בשבירת הלוחות. מה שתעשה איתם, תעשה איתי. אנחנו ביחד'.

כאן בעצם משה הציף את השאלה החשובה כל כך: מי בשביל מי – האם התורה בשביל ישראל, או ישראל בשביל התורה? אם התורה בשביל ישראל, אז אין לוותר על ישראל. זו הסיבה ששברי הלוחות נמצאים בארון עם הלוחות השניים ולא גונזים אותם, כי גם כשיש לוחות שניים, צריך לזכור מה העיקר והעיקר שישראל קדמו לתורה.

את השאלה הזאת יכול לברר רק מי שמבין מעלתה של התורה. היחידי שמכיר את כל התורה כולה זה משה, והוא אמר 'תשבר התורה ולא ישברו ישראל'. זה עדות לדורות, ישראל קדמו לתורה, ויש כאן דבר אדיר, בזה התורה חותמת, בשבח ישראל. ישראל ראשי תיבות: 'יש שישים ריבוא אותיות לתורה'. אם חסר אות אחת הספר פסול, למרות שאתה מבין את המשמעות. לכן רש"י אומר 'נשאו ליבו" כלומר, משה מתנשא לאיזו מדרגה כזאת שאומרת ישראל קודמים לתורה, והסכימה דעת המקום לדעתו, כפי שהמשנה אומרת על מדתו של אהרון 'אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'. ולא הפוך.

גם אהרון לא וויתר על עם ישראל. זו הסיבה שנבחר להיות כהן גדול, זה בגלל חטא העגל – בגלל שהוא לא וויתר על עם ישראל. נכון שיהיה להם חטא, אבל זה פחות גרוע. המדרש מביא משל לבן מלך שרצה לדקור את אביו בסכין, והיה לו מחנך שאמר לו 'אתה נמוך ולא תגיע, תן לי ואני אדקור אותו'. המלך שראה זאת הבין מיד שכוונתו הייתה כדי שהמלך לא יכעס על בנו ולכן מינה אותו לשר החינוך הראשי שלו ולהיות אוכל על שולחנו 24 סעודות בכל יום. כך אמר הקב"ה לאהרון "אהבת צדק ותשנא רשע" אהבת לצדק את בריותיי, לא רצית שאכעס עליהם ולקחת את האחריות על עצמך, לכן אתה תהיה כהן גדול ותקבל 24 מתנות כהונה.

זה יסביר עוד משהו.

יש לנו שני חגים שקשורים לתורה: חג מתן תורה – שבועות, וחג סיום התורה – שמחת תורה. בחג שבועות לומדים תורה, כל הלילה. ומי שלא יודע ללמוד, מרגיש לא טוב. ואילו בשמחת תורה עושים שלושה דברים: א. רוקדים עם העקב. ב. עם הספרים כשהם סגורים. ג. במעגל.

העקב – ולא הראש – העקב מבטא את סגולת עם ישראל, אין הבדל בעקב בין גדול הדור לאדם הפשוט, צאי לך בעקבי הצאן, העקב שייך לכולם. לכן חג שמחת תורה זה לא חג רק של הישיבות, אלא חג של כולם. רוקדים עם הספר תורה סגור – ולא פתוח – כי שוב פעם כעת לא מדגישים מי יודע לקרוא ומי לא, כעת כולם שווים. רוקדים במעגל – המיוחד במעגל שכולם שווים באותה מידה לתורה, ניצבים במרחק שווה לספר. זו השמחה העצומה שיש בחג הזה, על זה מסתכלים. לכן שמחת תורה זו שמחה עצומה. זה השבח הגדול.

לכן התורה בוחרת לסיים את התורה ביום הכי שמח בדבר שהוא נראה על פניו כדבר לא טוב, אבל בעומק הוא הדבר הכי טוב, שכולם קשורים קשר עצמי ועמוק עם התורה, וכולם רוקדים ושמחים עימה, ולא רק הלמדנים, חג שמח.