זמני השבת בקריית שמונה ודברי תורה לשבת מהרב איתמר לוי

בס"ד י אלול תשפ"ד

הדלקת נרות ק"ש: 18:18
צאת שבת ק"ש: 19:22

היתר הלוואה בריבית לגוי | פרשת כי תצא

הפרשה מדברת על מצב של מלחמה. צריך לדעת שגם בשעת מלחמה עלינו לשמור על טהרת נפשנו ולהתרחק מכל טומאה. זהו החידוש של פרשתנו – שלא רק בהתנהגות היומיומית הרגילה עלינו לשמור את חוקי המוסר המיוחדים לאומתנו, אלא גם בשעת הלחימה, זמנים בהם הגוף וחושיו התאוותניים תופסים מקום חשוב ועלול האדם לחשוב שכעת יש מתן לגטימציה ליצרים, לא כן הדבר. הפרשה עוסקת ברצף של מקרים סביב עניין היציאה למלחמה, וצריך לחפש את הקשר בין כל מקרה למקרה. נתעכב על איסור ההלוואה בריבית, על פי דברי ר' יצחק אברבנאל זצ"ל.

דרך ההולכים למלחמה להוציא מעות בריבית, שהרי המלחמה מכלה את הכסף והאוכל, וממילא אנשים נזקקים ללוות זה מזה. לכן התורה מזכירה את חומרת האיסור: "לא תשיך לאחיך נשך (ריבית) כסף, נשך אוכל, נשך כל דבר אשר ישך". למעשה האיסור הזה כבר נאמר בפרשת משפטים (שמות): "אם כסף תלווה את עמי", ובפרשת בהר (ויקרא): "כי ימוך אחיך.. אל תקח מאיתו נשך ותרבית, את כספך לא תתן לו בנשך".

בכל זאת כאן יש שני חידושים נוספים.

החידוש הראשון, שבמקומות הקודמים שהזכרנו על איסור הריבית, התורה הזהירה את המלווה שלא ילווה בריבית. אבל כאן הזהירה התורה את הלווה שלא ייקח בריבית מהמלווה. זאת אומרת, אע"פ שתהיה מוכרח (מחמת המלחמה) לקחת מעות או אוכל מאחיך בריבית, אל תקח. כי נמצאת מכשיל את חברך שלוקח ממך נשך (ריבית).

החידוש הנוסף, שכאן הוסיפה תורה: "לנוכרי תשיך". בפרשיות הקודמות דיברה התורה על איסור הריבית לאחיך הישראלי, וכאן אמרה תורה שלגוי צריך להלוות בריבית. הרמב"ם (הלכות מלווה ולווה פ"ה) והרלב"ג (בפירושו לתורה) הסבירו שיש כאן מצוות עשה מדאורייתא להלוות לגוי בריבית. אבל הגמרא אומרת שזה רשות ולא מצווה, וכן פסקו רוב ככל הפוסקים.

בגלל הלכה זו טענו חכמי אומות העולם, שתורתנו בלתי שלימה. שהרי התורה לא מצווה על טהרת הלב והשלימות בקיום המצוות משום שכך ראוי להיות, אלא לפי אינטרס תועלתי בלבד. הראיה שהם מביאים לטענתם את עניין ההלוואה בריבית לשבעת העמים, שהרי הריבית מצד עצמה איננה דבר שמתבקש מבחינה לוגית (שכלית) ויש בו עוון מוסרי, והיה ראוי שהתורה תאסור אותו בהחלט. ומפני מה התירה לעשות כן לגויים?!

ארבע תשובות בדבר.

תשובה ראשונה, עד שמתקשים 'אותם החכמים' בעניין הריבית, היה להם להקשות יותר: הרי מה שציוותה תורה "לא תחיה כל נשמה" – שעלינו להרוג את שבעת העמים – והכוונה שהתורה התירה לאבד גופם וארצם, דבר זה חמור פי כמה וכמה מלקיחת הריבית. הרי אם גופם וארצם הותרו, כל שכן ממונם. כוונת התורה, להרחיק בין העם הנבחר, לבין שבעת העמים ולגרום שתהיה איבה ביננו לבינם, כדי שלא נלמד ממעשיהם. לכן ציוותה תורה על הריגתם. ואם לא יכולים או שלא ירצו להורגם, לפחות ילוו מהם בריבית, כי אין ראוי לעשות חסד עם אויבים.

שנית, אפילו אם נודה שהריבית מצד עצמה דבר מגונה, עדיין השם יתברך לא התיר להלוות בריבית אלא לנוכרי, ולא כל נוכרי - רק אותם שמשבעת העמים, עמי כנען. לזרע אדום למשל, יהיה אסור להלוות בריבית, שהרי הוא נקרא אחינו: "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא". וממילא אסור להלוות בריבית לאח. אותו דבר ישמעאל ושאר האומות לא נקראו נוכרים לעניין ריבית. רק נוכרי שהוא משבעת האומות קרוי נוכרי, שהם עשו שלא כהוגן וכפרו בתורה, ממילא לא יזכו בחסד התורה (איסור הלוואה בריבית).

תשובה שלישית, גם אם לא נחלק בין נוכרי לנוכרי, הנה מה שהתורה התירה ריבית לגוי, אין הכוונה להלוות לגוי בריבית, אלא שאנחנו נלווה ממנו בריבית. כוונת הכתוב, שאם הישראלי יצטרך יהיה לקחת כסף בריבית, יקחנו מהגוי ולא מהישראלי. שאם יקח מן הישראלי נמצא מכשילו ושניהם יחטפו, שהרי היהודי (שהלווה) היה צריך לעשות חסד ולהלוותו בחינם. אמנם אם יקח מן הנוכרי בריבית, אין עוון, שהרי אין כאן אכזריות של אי עשיית חסד מצד הנוכרי, שהרי אין חיוב החסד וההלוואה בחינם מוטל עליו.

תשובה אחרונה, הריבית מצד עצמה איננה דבר פסול, שהרי האנשים עושים כסף עם ממונם, ואם כן ראוי שירוויחו. הרי אם אדם ביקש מעות מחברו לצורך סחורה, ועשה כסף פי כמה וכמה מאותם המעות, ראוי שיתן לו סכום כסף קטן בתור תשלום על המעות שהלווה לו, שמהם עשה הכסף. יוצא אם כן, שאין פסול בהלוואה בריבית. וכאן באה התורה ואומרת, שאם ירצה לעשות חסד עם אחיו ולהלוותו בחינם בלי ריבית (שאין לו ריווח ותועלת כלל), זה טוב וכדאי. כל זה לגבי אחים, ששם צריך לעשות חסד, אבל איננו מחוייב לעשות חסד עם הנוכרי. ומה שאמר דוד: "כספו לא נתן בנשך" שמכאן משמע שאפילו לגויים לא הלווה בריבית – זו חסידות מופלגת (לעשות חסד גם עם הנוכרים), אבל זה לא חיוב.

כיוון שמדובר בעשיית חסד, לכן התורה מברכת את מי שאינו מלווה בריבית. שהרי אם היה עבירה, לא שייך להבטיח שכר, כשם שעל איסור רצח, גניבה, או ניאוף לא מובטח שכר.

יהי רצון שנזכה לברכה של המקיים מצווה חשובה זו: "למען יברכך ה' אלקיך בכל משלח ידך על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה" אמן, שבת שלום ובשורות טובות.