זמני השבת בקריית שמונה ודבר תורה לשבת מהרב איתמר לוי

בס"ד יט אדר ב תשפ"ד

הדלקת נרות: 18:28
צאת השבת: 19:32
* לפי זמני קריית שמונה

"ריח ניחוח" וכי הקב"ה צריך להריח ריח נעים? | פרשת צו "פרה"
הביטוי "ריח ניחוח" חוזר בקורבנות כמה פעמים. לראשונה (ויקרא א,ט) אצל קורבן העולה: "עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַהשם". ובפרשה שלנו (צו ו,יד) לגבי מנחת חינוך של הכהנים (כשנכנסים לעבודה במקדש בפעם הראשונה): "תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַהשם". ביטוי זה חוזר פעמים רבות בעניין הקורבנות, וצריך לנסות להבין מה כוונת הדברים, וכי הקב"ה צריך להריח ריח נעים?
רש"י (ויקרא א,ט) מבאר: "ניחוח - נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני". כתבלין לדבריו נוסיף את דבריו המופלאים של הכתב והקבלה, כך נבין לעומק את דברי רש"י, ונבין קצת יותר מהי מטרת הקורבן בעולמנו.
הכתב והקבלה מבאר (ויקרא א,ט) שאין כוונת הכתוב לספר לנו את מעלת הקורבנות, אלא הקורבן אמור ליצור מציאות חדשה אצל המקריב ביחס לעתיד. הקורבן הוא כמו ריח. הריח מתפשט ולא נשאר תקוע במקומו, כך הקורבן. תפקידו לקרב את האדם אל איזשהו מקום טוב ומתוקן יותר, ביחס למקום שבו הוא נמצא כעת, לפני הבאת הקורבן.
על האדם להתקדם מנקודה אחת לנקודה אחרת. ובלשונו: "הושאל אליו יתברך לשון ריח ניחוח, כי כאשר הריח הטוב הבא מרחוק עֵד על הדבר בעצמו היותו טוב, כמו כן יהיה הקרבן לפני ה' כמבשר על המעשים הטובים שעתיד המקריב לעשות מכאן והלאה, ונקרא ריח כי על כל דבר נרגש אל המרגיש טרם בוא אליו יושאל לו בלשוננו לשון ריח".
ריח מלשון רוח. התכונה של הרוח לגרום לריח להתפשט מנקודה לנקודה. ריח זו היכולת לנוע מנקודה לנקודה, וזה נעשה על ידי הרוח. הרוח זה הרצון להתפתח וכל אחד מאתנו חייב להיות בעל רוח, עם השאיפה והרצון להתפתח ולא להישאר באותה נקודה.
אם כן הקורבן נקרא ריח, כי הקורבן מגלה שהאדם המקריב הוא הריח, ולא הקורבן. הקורבן הוא ביטוי למוכנות של האדם להתפתח ולהתקדם לנקודה הבאה.
הכתב והקבלה מעמיק על הפירוש המקובל. הפירוש הרגיל והמוכר הוא, שאדם המביא קורבן, מביא משהו במקומו ועושים לקורבן מה שהיו צריכים לעשות למקריב עצמו. כאן הרב מביא משהו עמוק יותר, אדם המקריב קורבן אומר 'אני מוכן להיות ריח' הכוונה מתוקן יותר.
קורבן זה לא רק לכפר על חטאי העבר, ולהישאר תקוע באותה נקודה. שהרי מה שווה האדם שמסתפק בנקודה שבה הוא נמצא כרגע. זה גם לא נכון, מים שעומדים מתעפשים כידוע, אין עמידה בלי נפילה.
מה פירוש "ניחוח"?
ישנה סכנה. הרי ברגע שיש לי רוח ורצון להתקדם, יכול להיות גם רוח שהיא לוקחת אותנו למקומות שהם בלתי אפשריים, מעבר לכוחות האדם. ואז הוא מתרסק מול המציאות, כי המציאות לא יכולה להכיל את הרוח שלו.
לכן מיד תבוא המילה הבאה: "ניחוח". ניחוח מלשון "נחת" "מנוחה". כלומר את הרוח הזאת צריך לדכא קצת, להגביל את כוחה.
יש כאן שתי בעיות. הראשונה, זה אדם בלי רוח שהוא משעמם, הוא סטטי ולא שואף לשום מקום. אבל השנייה – והיא לא פחות גרועה – שיש לו עודף רוח והיא רוח בלי הכוונה נכונה ובלי גבולות.
יש באדם כוחות הפוכים, שונים ואפילו מנוגדים. וכוחות אלה רדומים בנפש האדם, הם המבנה הפנימי שלו. האדם אחראי לעורר אותם לפעול, או להרגיע אותם אם צריך.
בלשון הכתב והקבלה: "ושם רוח יורה בכתבי קודש על הכח הגדול שבנפש האדם שבו חושב מחשבות כמו שכתב רבי נפתלי ויזל (בספר המידות) כי נטועים בנפש האדם כחות והפוכי כחות, ואלה הכחות שוקטים נחים בנפש, לא ימושו ממקומם ואינם מתפשטים בלב כלל כל זמן שאין הרוח נושב בהם".
צריך להיות גם "ריח" וגם "ניחוח"
אדם שלא מעורר את רוחו להוציא מן הכוח אל הפועל את הכוחות החבויים בנפשו, הוא למעשה בוחר בחיים נוחים. אבל אין זו מטרת האדם, תפקידנו להיות בתנועה, ולא במנוחה. צריך תנועה עם הגבלה, ובמילים של התורה להיות "ריח ניחוח".
הרוח זו המחשבה של האדם. ברגע שהוא מתחיל לחשוב ולרצות, הוא נזכר במשהו שמעורר את הכוחות שלו. הרוח מתחילה לעורר את הכוחות הנמצאים שם בפנים.
יש כוחות בנפש האדם שהרוח צריכה לעורר אותם לחיוב, ויש כוחות בנפש האדם שהרוח לא צריכה לעורר אותם אלא להשאיר אותם שקטים ורדומים. וגם בכוחות שהרוח כן צריכה לעורר, צריך לעשות זאת עם הרבה זהירות ועם גבולות מדויקים וברורים.
"ריח" בלי "ניחוח"
מי שהרוח מנהלת אותו ללא גבולות, יעבור על קלות וחמורות. התעוררות רוח שמתעוררת באדם לא לפי הרצון הנכון, זו סכנה איומה. מה שמאפשר את היחס הנכון בין "ריח" ל"ניחוח" זה השכל והחכמה.
בלשון הכתב והקבלה: "אבל המושל ברוחו ושולט עליו להשפילו עד שלא יעלה כי אם ברצון הלב בחכמה ודעת, יוכל לקיים הכל ותעלנה בידו תורה ומעשים טובים, והכנעת הרוח והשפלתו הוא העיקר בכל הקרבנות".
כשהתורה אומרת שהקורבן הוא "ריח ניחוח" היא בעצם אומרת שהאדם הוא "ריח ניחוח". הוא צריך להיות מצד אחד "ריח" – אם שאיפות רוחניות גדולות, אבל מצד שני הוא צריך גם להיות "ניחוח" – מכוון למטרות הנכונות, עם ההגבלות הנכונות. רצון בלי פרופורציות זה תסכול נוראי, צריך הדרכה של תורה ושכל.
על פי זה נבאר את דברי רש"י – שאיתם פתחנו דברנו – 'ריח ניחוח - נחת רוח לפני'. להיות שייך לריח ניחוח, זה לשים נחת ברוח. להגביל את הרוח האין סופית. יה"ר שנזכה, שבת שלום ומבורך.