זמני השבת בקריית שמונה ודבר תורה לשבת מהרב איתמר לוי

בס"ד יב אדר ב תשפ"ד

הדלקת נרות: 17:23
צאת השבת: 18:27

* הזמנים לפי קריית שמונה

פרשת השבוע | הרב איתמר לוי

מיהו עמלק ומה מחיה אותו | ויקרא "זכור"
הפטרת פרשת זכור פותחת בציווי של שמואל לשאול המלך ללכת להילחם בעמלק. נחזור מעט אחורה בזמן ונשאל מספר שאלות שהתשובות עליהן יסבירו לנו מיהו עמלק ומה נותן לו זכות קיום עד ימינו אנו.
ראשית, מדוע המתינו עם שליחות זו – של מחיית עמלק – מאות שנים עד ימי שמואל, הרי מאז יציאת מצרים ועד ימיהם עברו יותר מארבע מאות שנים? אם התשובה לכך מפני שהמתינו להמלכת המלך וזה קרה רק כעת בימי שמואל, אז כאן תשאל השאלה הגדולה – והקשה יותר – מדוע לא המליכו מלך מיד בכניסה לארץ כפי שהתורה אומרת בפרשת שופטים (דברים יז)?
אקדים לומר שישנן כמה תשובות ואביא כאן אחת מהן, דבריו הנפלאים של האלשיך הקדוש שהיא תביא אותנו לעוד כמה תובנות חשובות אלינו.
אכן בכניסה לארץ היינו אמורים להמליך מלך שתפקידו יהיה להכרית זרעו של עמלק ולבנות את בית המקדש. זה התעכב כי לא הגיע הזמן המתאים.
 
מהו הזמן המתאים?
לכל אומה ואומה יש שר שמחיה ומקיים אותה מלמעלה. אין אפשרות להלחם באומה זו מלמטה, בלי התערבות אלוקית מלמעלה שמכלה את אותו שר המשגיח עליה. כעת עם חיסול השר, ניתן לנצח אותה מלמטה. כך זה עובד. כך גם קורה אתנו במלחמותינו – השר מושמד מלמעלה ואנחנו מנצחים מלמטה.
כך השיטה עם כל האומות פרט לאומה אחת, עמלק. השר שמחיה את אומה זו הוא מלאך המוות בכבודו ובעצמו והוא למעשה גם יצר הרע (ויש לו עוד כובעים). כאן השיטה פשוט לא עובדת - אין אפשרות לכלות את השר מלמעלה כי אנחנו בעוונותינו מגדילים אותו וממילא מראים לקב"ה שאנו חפצים בקיומו. ממילא אין אפשרות להילחם בעמלק עד שיתמעטו עוונותינו, לכן מלחמה להשם בעמלק מדור דור. זה תהליך ארוך ולא פשוט.
זו גם הסיבה שהמתינו עם המלכת המלך, חיכו לדור הראוי להילחם בעמלק. ארבע מאות שנה, מאז הכניסה לארץ וכל ימי השופטים, לא קם דור ראוי כזה. עד לדורו של שמואל שהיה מיוחד בקדושתו וצדקותו. שאול נבחר למלא תפקיד זה, שהיה בראשית ימיו צדיק יותר מדוד המלך, כפי שמעידים עליו הכתובים.
שמואל מצווה על שאול להשמיד את עמלק והוא שולח אותו בשם השם "צ-באות".
צריך להקדים ולומר שהשם הזה פחות מוכר באותם ימים, הראשונים להכיר שם זה היו אלקנה וחנה, הוריו של שמואל. וכמובן שמואל שגדל בביתם. זו הפעם הראשונה שהשם הזה יוצא הלאה, מחוץ לכתלי הבית. שמואל עושה בו שימוש ולוחשו על אוזן שאול: "כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל".
השם צבאות הוא אחד משבע שמות השם שאינם נמחקים. וכמו בכל שמות השם, שהופיעו בעולם בזמן המתאים להתגלותם. אותו הדבר עם השם "צבאות".
פירוש השם בשפה הארמית, מסביר מדוע התעכב גילוי שם זה רק לימי שמואל ומשפחתו. הטיית השם צ-באות מן השורש צ.ב.א שפירושו רצון, לקוח מן השפה הארמית. וכפי שאנו אומרים בכתובה: 'וצביאת כלתא דא' והכוונה 'התרצתה כלה זו'. וכך דרשו חז"ל את השם צ-באות, מי שצבאותיו עושים רצונו. שם כזה יכול להתגלות רק בימים בו עושים רצונו של מקום. כפי שהיה בימי שמואל, והרבה בזכות אלקנה וחנה שגרמו לציבור הישראלי לעשות רצונו של מקום.
הפעם הבאה שנפגוש בשם זה, יהיה בדברי דוד העוצמתיים מול גליית: "וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְקֹוָק צְ-בָאוֹת אֱ-לֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ". גם שם, דוד שולף את השם הזה לראשונה לעיני כל ישראל ופלשתים הנמצאים על ההרים המקיפים את עמק האלה, שם עומדים דוד וגלית. דוד מכיר את השם הזה מרבו, שמואל, והחידוש כאן שדוד מפרסמו לעיני כל ישראל, לראשונה.
 
ההבדל בין שאול לדוד
שאול אמנם שומע את השם "צבאות" באוזנו. אך נכשל ביישום הדברים בשטח ואינו מחסל את עמלק. הוא חומל על נשים, טף, צאן ובקר. לעומתו דוד עושה רק את ציווי ה' ולא מערב שיקולים זרים לכאן או לכאן. לכן דוד זוכה גם לפרסם ברבים את השם המרמז על כך, כי בימי מלכותו עושים רצונו של מקום.
גם המשך ההפטרה מורה זאת, אח"כ במפגש של שאול ושמואל אחרי הקרב. שאול מקדם את פני שמואל בדברים הבאים: "בָּרוּךְ אַתָּה לַיקֹוָק הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר יְקֹוָק". שמואל לא מבין שהרי לילה קודם אמר לו הקב"ה: "נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים". שמואל קולט מיד את אשר אירע ומעביר לשאול – ולנו – את המסר הבא: "הַחֵפֶץ לַיקֹוָק בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְקֹוָק".
זהו המסר של שבת זכור
את דבר השם צריך לעשות בדרך שהוא חפץ שנעשה אותה, ולא בדרכים עקלקלות שאנו בודים מלבנו. רק כך ניתן להילחם ולנצח את עמלק. בימים אלו, בהם עמלק קם עלינו להשמידנו, הדברים מקבלים תוקף וצריך בהם משנה זהירות. וכשם שבימים אלו – לפני אלפי שנים – "ונהפוך הוא" כן עתה בימינו נזכה להארת הפורים שהייתה בימים ההם ויתקיים בנו ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, אכי"ר שבת שלום ומבורך ופורים שמח.