פרשת השבוע מאת הרב איתמר לוי

בס"ד ה' אדר ב תשפ"ד
הדלקת נרות: 17:18
צאת השבת: 18:22

* הזמנים לפי זמני קריית שמונה

"ולא יכול משה" | פרשת פקודי | פרשת השבוע מאת הרב איתמר לוי

פרשתנו חותמת את ספר שמות, והיא מסתיימת בשיא, הפסוקים מזכירים לנו את בריאת העולם: משה רבנו שם כל דבר במקומו, כמו הקב"ה בבריאה. הכל קורה כמו שציפינו "כֵּן עָשָׂה" ו"כֵּן עָשׂוּ".. אבל בפסוקים שחותמים ממש את הספר חלה תפנית לא ברורה: "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן". כך מסתיימת הפרשה, שמשה לא יכול להיכנס מפני הענן. רק שני פסוקים אח"כ – תחילת ספר ויקרא – משה מקבל קריאה: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר". בעצם, בלי הקריאה הזאת משה לא יכול להכנס?!

צריך להבין שזה לא דבר פשוט, ואפילו יש כאן סוג של טרגדיה, שהרי כל עם ישראל צופה במשה, וכל עניין המשכן כדי להיוועד עם משה, ופתאום משה לא מצליח להיכנס. למה? ובכלל זהו המקום היחידי שמשה רבנו לא יכול לעשות משהו? בשאלה זו יש שלוש תשובות, ומהן שלושה לימודים חשובים אלינו, על פי דבריו הנפלאים של הרב אייל ורד שליט"א.

הראשונה היא דעת בעל ספר "מי השילוח". לדעתו יש כאן משהו מדהים, משה חשב שעד עכשיו הוא היה רלוונטי וכעת תם זמנו. הכוונה עד מתן תורה בהר סיני, היה צריך ללמד תורה לעם ישראל וזה היה תפקידו של משה, אבל מפרשת תצווה נבחר אהרון (שם משה קצת הופתע לגלות שלא הוא יהיה הכהן הגדול, אלא אחיו, אהרון). כעת בגמר בניית המשכן, משה חשב שבא לסוף דרכו ולכן "וְלֹא יָכוֹל מֹשֶׁה" – משה רבנו בענוותנותו לא נכנס לתפקיד לא לו, זה תפקידו של אהרון. משה מבין כך ואין לו קנאה בליבו כלפי אהרון, אבל בליבו ובכל מאודו היה חפץ שהקב"ה ימשיך לדבר עימו, וזה מה שגרם ל"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר!" – ההשתוקקות של משה גרמה לשינוי של התכנון המקורי. התכנון היה שהקב"ה יגיד לאהרון הכהן ישירות את כל פסוקי הקורבנות (כפי שאנו רואים פרשות שהקב"ה פונה לאהרון ישירות), אבל כאן החידוש – שמשה זכה שהוא יאמר לאהרון את פרשיות הקורבנות.

השפת אמת מפרש פירוש אחר ומעט דומה, ובכדי להבינו נקדים לפירושו את תורת הבעל שם טוב.

התורה הזו עוסקת בתגובת האדם שעושה מעשה טוב במציאות, או מקיים מצוה. יש לו כמה אפשרויות של תגובה: התגובה האחת, והיא הפחותה שבהם, שהאדם מהלל את עצמו ומראה לכולם שהוא עשה את אותה המצווה. ויש בזה פגם, שהרי מתגאה במצווה שעשה. תגובה נוספת – הרגשה של סיפוק, האדם מרגיש שעשה את מה שציפו ממנו, והסיפוק הזה יותר טוב מהתגובה הקודמת, אבל אומרים בחסידות שהרגשה זו באה מהנפש הבהמית. התגובה העליונה מכולן, היא הרגשת הבושה: באיזו זכות זכה לעשות מצווה זו?! – האדם מבין שהכל ממנו יתברך.

זו מעלת משה רבנו שהגיע לשיא של בניית המשכן, והוא נבהל והלך אחורה: הר סיני זה היה חד פעמי, אבל כאן מדובר בהשראת שכינה בצורה קבועה בתוך עם ישראל, והוא אחראי על כל זה! – זו הכוונה "וְלֹא יָכוֹל מֹשֶׁה".
בדרך שאדם רוצה לילך בה – מוליכים אותו, משה נבהל מגודל שליחותו, והיה צריך שיקראו לו: "וָיִקְרָא אֶל מֹשֶׁה". ובעצם הקב"ה אומר לו שזה בסדר, וזה לפי מדרגתו.

הפירוש השלישי, יענה על שאלה מאוד מעניינת: היינו מצפים שהדברים הראשונים שיאמרו מאוהל מועד יהיו פסוקים של ברית – כגון פרשת "בחוקותי" ופרשת "כי תבוא" שבהם השי"ת כרת ברית עמנו – ובמקום זה נאמרים פסוקי הקורבנות (עולה, שלמים, חטאת ועוד). למה?

השפת אמת מסביר שהסיבה שמשה רבנו לא יכול להיכנס היא בגלל דברי חז"ל 'במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים'.

המשכן זהו מקומם של בעלי התשובה, שהרי אותם שחטאו בעגל עשו אותו. והמשכן הוא תהליך של חזרה בתשובה אחד גדול על העגל (זו גם הסיבה שפתח בפסוקי הקורבנות, שבאים לכפר על הרהור המחשבה).

משה רבנו לא חטא בחטא העגל – הוא צדיק גמור – וממילא הוא אומר איך אני אכנס למקומם של בעלי תשובה? וזה קורה בכל יום, שבעל תשובה פונה לרב ומבקש עצה נכונה. אם הרב בעצמו לא חווה תהליך דומה – לא היה בנפילה – יהיה לו קשה לתת עצה לתיקון. הרב צריך רתיעה קודם כל ורק אח"כ להיכנס, ואז הכניסה תהיה מועילה. וזה מה שקורה עם משה, שירא להיכנס, והקב"ה אומר לו שהוא יכול להיכנס.

ממה פחד משה? משה רבנו צדיק גמור, אצל הצדיקים הכל פועל בהדרגה (ארבעים יום, ועוד ארבעים יום..), לעומת זאת אצל הבעל תשובה יש הארה פתאומית. ואת זה משה לא מצליח להבין. אבל בסוף משה כן נכנס, וזהו "וָיִקְרָא אֶל מֹשֶׁה" – בשביל עם ישראל. הקב"ה גילה למשה את דרכי החוטא ודרך התשובה. הקב"ה הכניס את משה למשכן של בעלי התשובה, למחשבות הקטנות של החוטא, בכדי שיוכל לעזור לו. משה עוצר לפני הכניסה, כי יש לו צניעות וענווה, שהוא לא יכול לדבר במה שהוא לא התנסה. משה מגלה שכל מה שקרה לו זה בכדי שיוכל לעזור לבעלי התשובה, כי הוא במדרגתו לא שייך לשם, שבת שלום ומבורך.