זמני השבת בקריית שמונה ופרשת השבוע מהרב איתמר לוי

בס"ד ו אדר א תשפ"ד

הדלקת נרות: 16:55
צאת השבת: 17:59

לאן נעלם הכבש של מזבח הנחושת? | פרשת תרומה

סוף סוף בפרשה הקב"ה מצווה על מלאכת בניית המשכן וכליו. תחילה הציווי על עשיית הארון שמוזכר על כל פרטיו, אח"כ הכפורת והכרובים, השולחן, המנורה, המשכן על כל פרטיו ומזבח הנחושת.

המעניין שבתיאור פרטי המזבח נשכח משהו מאוד חשוב, הכבש – דרכו היו עולים הכהנים למזבח. אנחנו יודעים שהיה כבש מדברי חז"ל וכפי שכותב הרמב"ם (בית הבחירה ב,יג), שהיה בנוי בשיפוע ארוך (16 מטר!). אבל משום מה, התורה מעלימה את סיפור עניינו?

רש"י (כז,ה) מסביר שהכבש לא הוזכר, כיוון שבסוף פרשת יתרו נאמר "לא תעלה במעלות על מזבחי" – הכוונה שאין לעשות מדרגות למזבח – ממילא למדנו שהיה כבש. קצת קשה, כיוון ששם (יתרו) המזבח נקרא "מזבח אדמה", ובפרשתנו נקרא "מזבח הנחושת"? הרושם שעולה מהפסוקים שם (יתרו) שבכל מקום ניתן לבנות מזבח, וזה לא אותו מזבח המדובר כאן. אבל גם אם זה כן אותו מזבח, מה ראתה התורה לחלק בין המזבח כאן, לכבש שנמצא שם?

אי אפשר לתרץ שהיה כבש אבל הוא לא היה הכרחי ולכן הוא לא מופיע, כיוון שהגמרא (בזבחים סב) אומרת שהכבש הכרחי. כך גם פוסק הרמב"ם (בית הבחירה ב,יז), ובלשונו: "וכל מזבח שאין לו קרן יסוד וכבש וריבוע הרי הוא פסול" – אם כן הכבש חייב להיות?

אותה שאלה תשאל לגבי הגובה של המזבח

נחלקו התנאים בגמרא (זבחים נט:): לדעת ר' יהודה גובהו היה שלוש אמות כפשוטו ממש, אך ר' יוסי חולק ולדעתו גובהו היה עשר אמות, ומה שהתורה מזכירה "שלוש אמות" מדובר בחלקו העליון של המזבח, משפת הסובב ומעלה שהם שלוש האמות העליונות. וכך פוסק הרמב"ם (בית הבחירה ב,ה). אם כן גם פה נשאל, מדוע התורה כתבה רק את השכבה העליונה של המזבח? שאלה זו נוספת על שאלת הכבש הנעלם.

לתשובות נעבור לפרשה הבאה על פי דבריו הנפלאים של הרב מנשה וינר שליט"א

בפרשת תצווה התורה אומרת (כח,ד) שיש שמונה בגדים לכהן הגדול, אבל ברשימה נמנים שישה בלבד: חושן, אפוד, מעיל, כתונת, מצנפת ואבנט. חסרים הציץ והמכנסיים. רק בהמשך הפרק (כח,לו) מוזכר הציץ. שהוא בנפרד מכל הבגדים והחשוב שבהם, כמו הכתר בראש הכהן, לכן מתייחסים אליו בנפרד. אבל המכנסיים לא מוזכרים מפני שהם הדבר הנמוך שבאדם, והם מהווים איזה סוג של הכרח. רק בסוף הפרק (כט,מב) אחרי שאמרנו ששבעת הבגדים נעשו לכבוד ולתפארת, בולט העניין שהמכנסיים לא באו לכבוד ולתפארת, אלא לכסות בשר ערווה.

עכשיו יובן מדוע הכבש נעלם. בפרשת תצוה רואים שהכהנים משמשים תפקיד כפול: הם עובדים במקדש, אבל למעשה הם גם חלק מהמערכת של המזבח וכליו. כמו למשל, מזים עליהם דם, מניחים עליהם את הבשר, מניפים אותם – כמו שעושים על המזבח ממש. כשהתורה מתארת בפסוקי הסיום את השראת השכינה שתהיה כאן: "וקדשתי את אוהל מועד ואת המזבח ואת אהרון ובניו אקדש לכהן לי" (שמות כט,מג) – מתברר שלמזבח יש יכולת לכפר על הקושי שיש בעולם הזה. ממש כמו האדם. האדם מורכב מחלק גשמי ורוחני: אדמה וגוף, ורק אח"כ "וייפח באפיו נשמת חיים". תפקידו של האדם לרומם למעלה את החומר, וכן המזבח. לוקחים בהמה שהיא דבר גשמי והיא הופכת להיות ריח ניחוח שעושה נחת רוח לבורא. זה מזבח העולה, שמעלה את הדברים למעלה.

זה מה שעושה כאן התורה, היא מדלגת על המכנסיים שהם נועדו לכסות את החלק התחתון – "אשר לא תגלה ערוותך עליו" – את הפן האדמתי הנמוך של האדם. רק בסוף אחרי שהציגה התורה את כל הבגדים שהם לכבוד ולתפארת, היא אומרת: אי אפשר לעלות כל כך מהר למעלה כי תגלה ערוותך עליו – אתה רק בן אדם. לכן יש צורך במכנסיים לכסות בשר ערווה.
כן לגבי הכבש. הכבש מקביל לכהנים כפי שאמרנו שהכהנים חלק ממערכת הכלים. לכן אומרת התורה 'תזהר שלא תעלה במעלות ולא תגלה ערוותך עליו', כפי שמסביר רש"י שזה כמו המכנסיים.

כך המזבח. כמו הכהנים מחולק לחלק עליון וחלק תחתון. ממילא כפי שהתורה לא מזכירה את הכבש, כך גם מתעלמת מאזכור החלק התחתון של המזבח. התורה תיארה רק את החלק העליון של המזבח, כי זה עניינו של המזבח להעלות את החומר.

אם כן הכבש, והמכנסיים – הם חלקים בלתי נפרדים מהמזבח ובגדי הכהונה, הם לא העיקר ולכן לא הוזכרו. אבל חסרונם מעכב, רק אם ילבש מכנסיים ויעלה לכבש אפשר יהיה להגיע למטרה של המזבח – להעלות את החומר ולהגיע לגבהי מרומים, שבת שלום ומבורך.