זמני השבת בקריית שמונה ודבר תורה לשבת מהרב איתמר לוי
בס"ד כג שבט תשפ"ד
הדלקת נרות: 16:42
צאת השבת: 17:46
היכן עמדנו במעמד הר סיני | פרשת יתרו
במעמד הר סיני היה הבדל דרגות בין האנשים שעמדו לפני ההר לקבל את התורה, וזה מדוייק להפליא מהפסוקים. כך על פי הנצי"ב מוולוזין זצ"ל.
הפסוק הראשון (פס' יב): "והגבלת את 'העם' סביב לאמור" כאן השם מצווה להגביל את "העם" ולא את ההר. לעומתו הפסוק השני (פס' כג), משה משיב לקב"ה ואומר לו: "כי אתה העדותה בנו לאמר הגבל את 'ההר' וקדשתו" וכאן משה מדגיש שהקב"ה ציוה להגביל את "ההר" ולא את העם.
היו כאן שתי הגבלות
הגבלת ההר, הכוונה להזהיר במיתה את העולים על ההר לגודל קדושתו, היה צריך לעשות חלק שהוא סטרילי ליד ההר, אליו אין רשות כניסה. ההגבלה השניה הייתה במקום שבו הותרו לעמוד, לגבי סדר עמידתם – מי מותר לעמוד קרוב יותר ומי צריך להתרחק. למשל, הכהנים הנגשים אל ה' יעמדו קרוב להר, ראשי העם אחריהם, המון העם אח"כ ונשים עבדים וטף אחרונים.
ההחלטה על המרחק של כל אדם ואדם מן ההר, היא אישית ותלויה לפי מדרגת האדם בשעת עמידתו ליד ההר. כפי עמידת העומדים ליד ההר, כך הייתה השגתם וכך הייתה הבנתם בדבר ה'. כפי שאמרו חז"ל (שמו"ר כט, א) 'קול ה' בכוחו' לא נאמר, אלא "קול ה' בכוח" והכוונה בכוח של כל אחד ואחד.
כל אדם צריך לחפש היכן הוא עמד ליד ההר במעמד הר סיני, האם רחוק או קרוב. לכל אחד יש את כוחו המיוחד לו בהבנת התורה, אדם צריך לזהות את כוחו שהוא קיבל ושמע באותו מעמד.
דגש מיוחד לכהנים
אחרי החלוקה הזו לא מובן המשך דברי השם: "וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו פן יפרוץ בהם ה", מדוע צריך הרחקה מיוחדת לכהנים, הרי הם כלולים בחלוקה שעשינו קודם וכפי ששואל משה רבנו: "לא יוכל העם לעלות אל הר סיני" הרי אמרת לנו לעשות שטח סטרילי ליד ההר, כך שאין אפשרות?!
הנצי"ב עונה לשאלה זו בפרשת נשוא על סיפור הנזיר שנטמא. נזיר שלקח על עצמו נזירות נקרא "קדוש" (במדבר ו, ח) "קדוש הוא לה'", אמנם פסוק אח"כ מתאר הכתוב מקרה שלכאורה לא תלוי בנזיר "וכי ימות מת עליו בפתע פתאום וטמא" נזיר שהיה שם נטמא וצריך להביא על זה קורבן חטאת. לכאורה לא מובן – אם הנזיר נקרא קדוש, מדוע צריך להביא קורבן חטאת הרי הוא לא עשה כלום, סך הכל היה נוכח במקום שבו מת אדם פלוני וזה גרם לו כל זאת. ממש אונס גמור. אם כן מה חטאו של אותו נזיר? תשובת חז"ל כל חטאו ש'פירש עצמו מן היין'.
יש כאן מסר לנזיר – כדאי לאדם לפרוש מן ההנאות הגשמיות כדי לזכות לתענוג רוחני, אבל לא 'כל הרוצה ליטול את ה' יבוא ויטול'. יש כאן אות משמיים, שהנזיר ביקש דבר הגבוה מערכו, ובחינם ציער עצמו מן היין, לפי שאינו ראוי לכך.
כן הדבר בפרשתנו. "וגם הכהנים הנגשים אל ה' התקדשו" הכהנים כידוע הם במעלה יותר משאר העם, לכן הם בסכנה האמורה אצל הנזיר. יש להם את הרצון לקחת מעלה למעלה ממעלתם, שהרי הם העומדים בסמיכות להר, וממילא יש חשש שירצו להיות על ההר עצמו, להוסיף קדושה על קדושתם. כאן הקב"ה מזהיר מפני הבעיה האמורה ואומר, כל אחד צריך להיות במדרגה המתאימה לו ולהישאר במקום המתאים לו ליד ההר ולא להוסיף קדושה על קדושתו, כאשר אינה לפי מעלתו.
כך נהג הקב"ה עמנו בקבלת התורה
ביום הראשון שעם ישראל הגיעו למרגלות ההר – א' בסיוון – הקב"ה נתן להם לנוח מעמל הדרך ולא דיבר מאומה. רק למחרת הקב"ה אמר את כל הדברים העליונים "והייתם לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". אחר כך שלושת ימי הגבלה, הכנה לקבלת התורה. השם יתברך לא רצה שעל ידי שישמעו דברים נשגבים יהיה להם רצון של קודש ויקפצו למעלה ממעלתם הנוכחית. לכן אחרי אמירת הדברים המתינו שלושה ימים, למנוע התלהבות רגעית, ואח"כ יוכלו לקבל תורה.
עקרון זה נכון בחיים בכלל ובפרט בלימוד התורה. הרבה פעמים האדם מקבל על עצמו להתחזק בדברים מסוימים ומוסיף על עצמו עוד כהנה וכהנה, דברים שאינם לפי יכולתו.
חשוב לזהות את מקומנו ליד ההר וכך נוכל לפעול לפי מעלתנו להצלחת עם ישראל הזקוק לאנשים היודעים את מקומם, וכך נגיע לאחדות שתביא להצלחת חיילנו ולהחלמת הפצועים ולהשבת החטופים מהרה לביתם ולגאולה שלימה במהרה בימינו וברחמים גדולים, אמן שבת שלום ומבורך.
