דבר הרב יצחק קקון ראש המועצה הדתית קריית שמונה:
בס"ד שבט תשפ"ד
פרשת "בא " – "חיפזון חיובי"- יש דבר כזה ?
פרשת השבוע – פרשת "בא אל פרעה " נפתחת בשלוש המכות האחרונות מתוך עשר המכות שהביא ה' על מצרים , וממשיכה בהנחיות ה' למשה בהכנות העם לקראת היציאה ממצרים מעבדות לחירות.
פתגם עממי ידוע אומר:" החיפזון מן השטן". ואכן אנו מודרכים בדרך כלל לבצע את פעולותינו במתינות ובשיקול דעת – ולא בבהילות על מנת להגיע לתוצאות טובות אופטימליות . והנה בפרשתנו בה אנו עדים סוף סוף לגאולה הראשונה וליציאה ממצרים , מהווה "החיפזון" מרכיב יסודי ביציאה מהגלות ובתהליך הגאולה באמצעות שתי מצוות הפסח – קרבן הפסח, ואכילת מצה.
על קורבן הפסח נאמר : (שמות יב' פסוק יא') "ואכלתם אותו בחיפזון- פסח הוא לה' ". ובטעמה של המצה הכתוב אומר : (שמות יב' פסוק לט') "ויאפו את הבצק עוגות מצות כי לא חמץ , כי גורשו ממצרים , ולא יכלו להתמהמה ".
בהבנה ראשונית לכאורה , אנו מבינים שהחיפזון באכילת קורבן הפסח והמצה - נובע מכורח המציאות באותה העת של היציאה שנאמר בה בפירוש "כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה".
אולם, במבט נוסף ועמוק יותר , נוכל לומר שהנחיית האכילה בחיפזון אינה נובעת מכורח המציאות אלא הוראה שיש בה מחשבה תחילה לשעה ולדורות .
להבנת הדברים נעיין בכתובים המתייחסים להנחיות ה' למשה ולעם לגבי מצוות אכילת קורבן הפסח במצרים וכך נאמר שם (שמות יב' פסוק כב') " וככה תאכלו אותו (את קורבן הפסח), מותניכם חגורים, נעליכם ברגלכם ומקלכם בידכם. ואכלתם אותו בחיפזון – פסח הוא לה' ".
ונשאלת השאלה – אם לפי המתואר בכתובים האכילה בחיפזון נובעת מתוך הצורך להיות מוכנים ליציאה באישון לילה , הרי אנו רואים שבהמשך הכתובים ההנחיה של ה' היא- " ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר"- היציאה תהיה באור הבוקר לעיני כל מצרים. אם כן , חוזרים אנו לשאלה – מדוע לאכול בחיפזון? מדוע לא להיות נינוחים בשעת האכילה ללא חגורים וללא מקלות ?
שאלה דומה , ניתן לשאול גם ביחס למצוות אכילת המצה . אם טעמה של מצוה זו הוא רק משום שלא הספיק בצקם להחמיץ בצאתם ממצרים "למחרת הפסח " , כיצד נסביר את הציווי לאכול מצה כבר בליל פסח עוד לפני היציאה יחד עם קורבן הפסח הנאכל עם המצה שעליו נאמר: "על מצות ומרורים יאכלוהו "(שמות יב' פסוק ח')? יתרה מכך, חיוב מצוות אכילת מצה לדורות נקבע דווקא ב"ליל הסדר" שנאמר: (שמות יב' פסוק יח') "בערב תאכלו מצות " ?
שאלות אלה אכן מחייבות אותנו לראות במושג "חיפזון " הבא לידי ביטוי ביציאה ממצרים לא כורח מציאות בדיעבד , אלא, תהליך מובנה לכתחילה.
ה' תובע מעם ישראל לאכול את קורבן הפסח בחיפזון, ולאפות מצות – המחייבות זריזות – כדי להטמיע בליבם את ההכרה שהחיפזון והזריזות הם תנאי ליציאת מצרים , וכל מה שיתרחש אחר כך בעת היציאה ממצרים בפועל , אינו אלא השתקפות של רצון ה' הקובע – שכדי להיגאל יש לאחוז במידת החיפזון
ואכן חז"ל למדים מהפסוק המובא בעניין מצוות אכילת המצות וקורבן הפסח בפרשתנו- "ושמרתם את המצות" (שמות יב' פסוק יז') , כלל גדול : ר' יאשיה אומר: "אל תקרא ושמרתם את המצות, אלא, ושמרתם את המצוות , כדרך שאין מחמיצים את המצה, כך אין מחמיצים את המצווה , אלא אם באה לידך מצווה עשה אותה מיד.
עיקרון זה יפה כוחו לכל עת , אך לגבי גאולת מצרים – הוא לב ומרכז העניין.
בני ישראל במצרים היו שקועים מאות שנים בשעבוד פיזי ורוחני נורא, והגיעו על פי חז"ל למ"ט שערי טומאה , לפיכך , כשמגיעה שעת הגאולה אסור עוד להתמהמה ויש לנהוג במידת החיפזון על מנת להיגאל.
זכינו בדור באחרון לראות את ההיסטוריה חוזרת על עצמה בעת הכרזת המדינה על ידי "מנהלת העם" בראשות דוד בן גוריון ערב סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל ביום שישי ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948 ) , למרות הלחצים של האויב בארץ ,והאו"ם וארה"ב מבחוץ, שלא להכריז על הקמת המדינה מחשש למלחמה שתקום מצד מדינות ערב מסביב והערבים בארץ כתוצאה מעצם ההכרזה - לא נרתעו והיו מוכנים לשאת במחיר ובתוצאת ההכרזה, שלמעשה הביאה למלחמת השחרור ובה זכינו לעצמאותנו בארץ וישיבתנו בה.
התושייה שבזריזות ובחיפזון בשעת ההכרזה בעת ההיא להקמת המדינה , נתנו לעם את החוסן והכוחות לעמוד מול האויב בשעת המבחן והביאה לתקומתנו בארצנו ונחלת אבותינו . לאור הדברים הנ"ל אנו למדים שיש מצבים שאנו נדרשים למידת ה"חיפזון" על מנת להיגאל.
בימים אלה שעמנו ניצב שוב מול אותו אויב הרוצה להשמידנו ולהעבירנו מנחלת אבותינו , אנו עדים לגילויי הגבורה מסירות הנפש , ההקרבה והתושייה של חיילנו הגיבורים בחזית , ולעם כולו הנמצא בעורף מאוחד העומד אחריהם מחזק אותם ומתפלל לשלומם והצלחתם . לשובם בשלום מן הקרב , להחלמת הפצועים ולהשבת כל החטופים והחטופות הנמצאים בידי האוייב . יתן ה' את אויבינו הקמים עלינו לרעה ניגפים לפניהם.
זכות תושייתם ומסירותם של חיילנו וכוחות הביטחון אשר אתם תעמוד ותגונן עליהם.
שבת שלום,
הרב יצחק קקון.