דבר תורה לפרשת השבוע פרשת שמות מהרב איתמר לוי
בס"ד כ"ד טבת תשפ"ד
הדלקת נרות: 16:16
צאת השבת: 17:20
"הילד" | פרשת שמות
תושבים יקרים ואהובים,
דברי התורה המתוקים הללו מוקדשים לשמירת חיילנו, ולרפואתם והחלמתם המהירה של כל הפצועים, והשבת החטופים מהרה לחיק משפחותיהם ונזכה כולנו יחד – תושבי הצפון והדרום – לשוב לביתנו בצורה בטוחה ושקטה אכי"ר.
בפרשתנו אנו פוגשים לראשונה את האיש משה. כשמסתכלים בפשטי המקראות מגלים, שלמעשה אנו יודעים מעט מאוד על משה בצעירותו, כפי שרואים בפרשה. המפגש עמו מתחיל בגיל שבעה חודשים, שנתיים, עשרים (ויש דעה במדרש שהוא היה בן ארבעים), ואח"כ הוא פשוט נעלם וחוזר שוב בגיל שמונים. כל הידע על שנותיו הראשונות מושלם מדברי המדרשים וברצוני להתעכב דווקא על הזמן הזה, השנים בהם גדל משה בבית פרעה, וננסה להבין מה היה שם וממילא להבין משהו על נקודת המבחן של משה. אביא כאן דברים נפלאים ומיוחדים ששמעתי מהרב אייל ורד שליט"א.
נתחיל מירידת בתיה – כך שמה של 'בת פרעה' בדברי הימים – ליאור. מה גרם לבתיה לסכן את עצמה ולהכניס את משה לביתה? התשובה מה שמדגישה התורה, מבלי להזכיר את שמה: "בת פרעה". יש כאן הדגשה שלפרעה אין בן ואף לא נכד, וממילא חסר את היורש. זה היה המניע הבסיסי לקחת את הנער הזה אליה. ואף קוראת לו בשמו.
הנצי"ב מסביר למה 'משה' נקרא בשם זה, שבהגייה המצרית משמעות המילה הייתה 'הילד' (לפי זה יוצא שישראל שובחו על זה שלא שינו את שמם ומשה כן שינה). וכפי שביטוי זה בולט בפסוקים: "ותקרא את אם הילד", "הליכי את הילד הזה", "הניקי את הילד", "ויגדל הילד". אומר הנצי"ב למי קוראים 'הילד'? לבן המלך, וכפי שאמרנו שהילד הזה נלקח להיות יורשו של פרעה. לפי המדרש (רבה פרשה א',כו) הוא היה שמור בתוך הארמון של פרעה וכולם היו מחבבים אותו והכתר של פרעה היה על ראשו, בקיצור הוא היורש העתיד למלוך אחריו.
משה גדל ופתאום קולט שיש עבדים במצרים ושם לב לסבלם. והשאלה היכן היה עד כה? רש"י – מפני הקושי הנ"ל – מסביר שהייתה כאן עלייה לגדולה של משה, הוא קיבל תפקיד, ועל פי המדרשים אנחנו מבינים שהוא קיבל את אחד התפקידים החשובים שהיו במצרים, להיות 'שר העבדים'. לכן בעקבות המינוי החדש הוא יוצא לראות מה קורה איתם. במדרש חלוקים לגבי גילו של משה באותו זמן: הדעה הראשונה, שהיה בן עשרים, ויש מי שאמר ארבעים.
מכאן נבין עד כמה קשה הדבר למשה, שהרי הוא נתון בתוך הויה מצרית מוחלטת, ואם כן למה שירצה להצטרף לעבדים האלה?
התשובה מורכבת משלושה רבדים. הראשון, נשמת משה שכמובן איננה נשמה רגילה, כשהוא נולד היה אור בבית, עד שאימו קראה לו 'טוב' שהטוב היה נשפך ממנו. ולמרות שגדל בסביבת פרעה וביתו. המדרש מתאר שהיה משה מתקומם על עבודת הפרך שנתנו מצרים על פקודיו החדשים, ואפילו סידר להם חופש בכל יום שבת (שהרי היה ממונה עליהם וזה בסמכותו).
כל מה שאמרנו על טובו של משה, עדיין לא מסביר מה גרם לו לעשות את המהלך המסוכן של הכאת המצרי?! הרי כאן הוא למעשה בוחר צד, נגד הכיוון המצרי, למה משה עושה זאת? הרמב"ן (ב,יא) מתרץ משהו מדהים, שבגיל עשרים (או ארבעים כנ"ל) בתיה מגלה את הסוד לבנה המאומץ, שלמעשה הוא יהודי! וכפי שרואים היום עם הילדים המאומצים שזכאים לפתוח את תיק האימוץ בגיל 18. כל זה נודע לו עם מינויו לשר העבדים.
עדיין ניתן לשאול 'אז מה?' הרי משה גדל בתוך מצרים האטומה, והידיעה הזאת לא אמורה לשנות לו הרבה?
התשובה, היום יודעים לומר על פי מחקרים, שהגילאים 0-3 הם קריטיים ומשפיעים מאוד על עתיד הילד: שאם דברים מסוימים היו אצלו בגיל הזה – הם יוכלו להופיע אצלו שוב בהמשך חייו, אך אם לא היו אותם דברים – לא יהיה ניתן להשלימם. לדוג', לקחו ילדים בגיל הזה ומנעו מהם את החום והאהבה (כגון שגדלו בבתי יתומים וכו') וזה גרם חסכים חמורים שהתפרצו בגילאים יותר מאוחרים – השנים הראשונות הן שקובעות! וכן היה עם משה, בבסיס עומק אישיותו נמצאת הזהות העברית שלו, ולמרות שהוא גדל 17 שנה כמצרי (ולשיטה השניה 37 שנה!), עדיין הזהות העברית מנצחת.
כל זה קורה בזכות שלוש נשים.
הראשונה מרים, שמציעה להביא "אישה מנקת מן העבריות" להניק את הילד, כדי לשמור על זהותו העברית בשנים הקריטיות הנ"ל. השניה יוכבד, שמניקה בפועל את משה עד גיל שנתיים. משה לא זוכר מה נאמר לו באותם שנים, אבל הוא יונק עם החלב את זהותו העברית כפי שמוכיחים המחקרים היום על סוד היניקה והשפעתה על הילד. השלישית היא בתיה, שצריך להבין עד כמה גדולה היא וגדולים מעשיה, שמחליטה לגלות את הסוד הזה למשה. היא מבינה את המחיר שהיא תשלם, שהיא מאבדת אותו והוא זה שיקום על אביה וכפי שהיה. לכן חז"ל מאריכים בשבחה: שהיא מזומנת לחיי העולם הבא וכו'.
וכפי שאומר המדרש על הפסוק "מי שמך" שאמרו לו היהודים 'אתה יהודי מומר!' שהרי קוראים לך 'בן בתיה', ואתה מבקש להיות שר ושופט עלינו?! זה גורם למשה זעזוע ואולי חוסר רצון לעזור. ועם כל זה משה עוזר והסיבה, אומר הילקוט שמעוני (רמז,קסב), בגלל ההנקה בשנתיים הללו, זה מה שגרם לו לחזור אל האלוקים ואל עמו. לסיכום, שלושת הדברים – 1. טוב ליבו. 2. שגילו לו שהוא יהודי. 3. והשנים הראשונות של היניקה – הם שהביאו את משה למסור את נפשו על עם ישראל. וכך היו אבותינו במצרים, שטומאת מצרים עוטפת אותם כעובר במעי אימו, ובכל זאת עליהם להשתחרר מזה ולהתחבר לאישיותם העברית וכפי שקדם להם ועשה משה, שבת שלום ומבורך.
שבת שלום ומבורך,
הרב איתמר לוי.
