דבר הרב יצחק קקון ראש המועצה הדתית קריית שמונה לשבת

פרשת "וישב – בוא נדבר על זה    
בתחילת פרשתנו , מספרת לנו התורה על הקשר המיוחד שבין יעקב ליוסף ועל ההעדפה המיוחדת לכאורה שהיתה לו אליו ביחס לאחיו , ושם נאמר : "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים " (בראשית לז' פסוק ג').
הקשר והקרבה המיוחדת הזו ביניהם כולל הבאת דיבתם של האחים לאביהם עוררה תגובה מאוד קשה אצל האחים כפי שהכתובים מציינים בפנינו . "ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו , וישנאו אותו, ולא יכלו דברו לשלום " (פרק לז' פסוק ד').

אנו נבקש להתייחס לתגובת האחים , לשנאתם והחרמתם את יוסף שנבעה לכאורה מהתנהגותו של יוסף ומיחסו של אביהם אליו  לעומתם , כנאמר  בדברי הפסוק : "ולא יכלו דברו לשלום". פרשן המקרא רש"י המתייחס לכתוב זה , מוצא צד של זכות ביחסם של האחים , ובשתיקתם כלפי יוסף – ומסביר  שהם בעצם לא נהגו כמדברים "אחד בפה ואחד בלב".   לא העמידו פנים כלפיו כאוהבים ודברו עמו לשלום מן השפה ולחוץ בשעה ששנאה יקדה בליבם עליו , ולכן , לא דברו עמו כלל. אולם, אם נתבונן בעומק העניין, נבין ששתיקתם של האחים ואי היכולת לדבר עם יוסף העלימה מעיניהם הלכה מפורשת המחייבת אותם לדבר ולא לשתוק.

נאמר בתורה בספר ויקרא פרק יט' פסוק יז' : " לא תשנא את אחיך בלבבך . הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא ". פסוק זה מלמדנו באופן פשוט , שאם פגע בך חברך וגרם לך עלבון וצער, אל תשנא אותו בלבך ותשמור "בבטן " את הביקורת כלפיו, אלא, "הוכח תוכיח את עמיתך". דבר אתו באופן גלוי והוכח אותו על התנהגותו כלפיך , וממילא יש סיכוי שהדברים ילובנו ביניכם ויתוקנו.

ואכן כך כותב הרמב"ם בהלכות דעות פרק ו' הלכה ו' : "כשיחטא איש לאיש, לא ישטמנו וישתוק.. אלא מצווה עליו להודיעו ולומר לו – למה עשית לי כך וכך, ולמה חטאת לי בדבר פלוני , שנאמר : "הוכח תוכיח את עמיתך". דבריו אלה של הרמב"ם – תואמים את הגישה האומרת שלא יהא אדם נוהג אחד בפה ואחד בלב, ומאידך, שוללים בחריפות את שתיקתו הרועמת מול חברו ללא יכולת לדבר על הדברים הכואבים לו ביחס אליו , ואדרבא , עליו להניח על השולחן את הדברים שיש בלבו על חברו , על מנת ללבנם ולהביא לתיקונם ולקירוב האחווה והרעות ביניהם .                                                  

 מתוך הדברים הנ"ל נשוב אל אחי יוסף אשר בשתיקתם הרועמת מול יוסף גרמו לשנאה תהומית ביניהם , עד כדי כך שהכתוב מציין בהמשך הפרשה את המפגש ביניהם בשדה המרעה במילים הבאות : "ויאמרו איש אל אחיו: הנה בעל החלומות הלזה בא , ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו לאחד הבורות " (פרק לז' פסוקים יט'-כ').  על פי דברנו לעיל , לו היו האחים נוהגים בדרך של הידברות והוכחת יוסף והעמדת הביקורת שלהם כלפיו , מתוך השיח ביניהם, יכלו להבין שהתנהגותו אליהם והבאת דיבתם רעה אל אביהם נבעה אולי משובבות הנעורים של יוסף ולא חלילה מתוך התנשאות או רצון לקרב את עצמו לאביהם יותר מהם ובכך להיות היורש הנבחר מעליהם ולסלקם מעל אביו .

לו רק "דברו לשלום"- ומבררים עמו את הדברים , אולי היו זוכים לשמוע ממנו את האמירה המפורסמת שלו - "את אחי אנוכי מבקש" – אמירה מיוחדת הטומנת בחובה את אהבתו המיוחדת אליהם ושהיתה טעות בלבם בחשבם ההיפך .                                        

מכאן אנו למדים, עד כמה חשובה השיחה המשותפת הפתוחה והגלויה בעת משבר, אם במשפחה , או בזוגיות , ואם בין חברים - על מנת להביא להבהרת הדברים החוצים ומפרידים  ועשויים להביא לתובנה ולתיקון היחסים בין הצדדים – כמאמר שלמה המלך בספר קהלת פרק ג' פסוק ז' – " עת לדבר ועת לאהוב ".

מתוך העת לדבר- נגיע לעת לאהוב .

שבת שלום .