דבר הרב יצחק קקון ראש המועצה הדתית קריית שמונה

בס"ד כסלו תשפ"ד
פרשת "ויצא"- באהבה ובאמונה

בפרשתנו , יוצא יעקב אבינו למסע חייו אשר הופך למסע תחילת בניין שבטי ישראל, החל מחלום הסולם , וכלה בנישואיו ללאה ורחל , וללידת השבטים .

האירועים הללו, מופיעה פרשה קטנה המתארת מפגש בין יעקב לבין הרועים בחרן לאחר חלום הסולם, וכך מסופר שם: "ויאמר להם יעקב- אחי מאין אתם? ויאמרו- מחרן אנחנו . ויאמר להם- הידעתם את לבן בן נחור ? ויאמרו- ידענו . ויאמר להם – השלום לו? ויאמרו- שלום, והנה רחל בתו באה עם הצאן . ויאמר – הן עוד היום גדול , השקו הצאן ולכו רעו. ויאמרו- לא נוכל עד אם אשר יאספו כל העדרים, וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן ". (בראשית כט' , ד'-ח' ).

לכאורה , לפנינו דיאלוג ארוך שמעלה בפנינו שאלה לעצם נחיצותו להיכתב בתורה, שכן כידוע, אין התורה נוהגת להאריך בשיחות ובעניינים הנראים כמיותרים . כמו כן, מדוע לא ניתן היה לוותר על כל השיח ביניהם ולכתוב ישירות את תיאור המפגש שבין יעקב ורחל לאחר המפגש עם הרועים על פי הבאר שלכבודה הוא מגולל את האבן מעל פי הבאר לבדו? על מנת להבין ולחשוף את עומקם של הדברים נעיין ונתבונן בפירושיהם של חז"ל לכתובים ונבין דרכם את הפער המנטלי שבין יעקב לבין הרועים המצריך את כתיבתם על מנת שנוכל אנו ללמוד מהם . 

יעקב המקיץ בשמחה מחלום הסולם, בו נתבשר בהבטחות ובבשורות טובות המתייחסות אליו כפרט וכמשפחה בהווה , וכאב לאומה בעתיד , נעשה קל ברגליו ויוצא למשימת חייו בכוחות מיוחדים . מתוך רוח טובה זו המפעמת בלבו , מגיע הוא אל הבאר בחרן ופוגש את הרועים, ובלשון אחווה פונה אליהם : "אחי מאין אתם?" והם משיבים בקיצור – "מחרן אנחנו" . יעקב מנסה לקשור אתם שיחה ושוב שואל אותם: "הידעתם את לבן בן נחור ?" והם משיבים במילה אחת : "ידענו" . ושוב הוא שואל אותם : "השלום לו? " והם עונים במילה אחת: "שלום" אך מוצאים לנכון להוסיף – "והנה רחל בתו באה עם הצאן ".

 חז"ל שמים לב שהכתובים מציינים את דברי יעקב בלשון "ויאמר להם" - כמתייחס אליהם בכבוד , והם משיבים לו בלשון "ויאמרו" ולא נאמר שם "ויאמרו לו" – התייחסות המביעה זלזול כלפי "הנודניק" העומד לפניהם . אולם יעקב אינו מפסיק ל"נדנד" להם ושואל אותם שאלה שלכאורה אינה עניינו  ואומר להם : "הן עוד היום גדול , לא עת היאסף  המקנה, השקו הצאן ולכו רעו! ". בדברים אלה ניכרת נימת ביקורת של יעקב כלפי הרועים הבטלנים שאם הם שכירי יום בעבודתם כרועים ,אין הם יכולים להתבטל מעבודתם המשולמת להם על ידי אדוניהם בישיבתם על פי הבאר . 

בשלב זה, נאלצים הרועים לחשוף את פשר השתהותם הכפויה על פי הבאר , ולהודות , כי אין בכוחם לגולל את האבן הגדולה מעל פי הבאר , עד אשר יאספו כל העדרים וכל הרועים יחד , יגולו אותה . גם כאן עולה שאלה – מדוע ? הרי יכלו לשים על הבאר חוליה שעליה אבן קטנה המכסה את פי הבאר שכל אדם יוכל להרימה , להשתמש בבאר ולכסות אותה לאחר השימוש , ולמה נצרכים לאבן גדולה המצריכה כמות אנשים שיגולו אותה ?   לפנינו פירושו של הרב שמשון רפאל הירש מפרשני המקרא במאה ה- 19 השופך אור על הפרשה שלפנינו , ומוצא בה נקודת מפתח לענייננו . וכך הוא מבאר את הנאמר בכתוב- "והאבן גדולה על פי הבאר " – באר של ציבור , יש לכסותה בכיסוי קל , לרווחת האנשים הצרכים לגישה לבאר . אולם כאן – במקרה שלנו עם הרועים בחרן , מדובר באנשים שאינם בוטחים אחד בשני ומקנאים איש ברעהו , וחוששים שכל אחד ישאב יותר מהאחרים , ומשום כך , כיסו את הבאר באבן כבדה , כך שרק בנוכחות רבים ובכוחות משותפים יוכלו לגול את האבן מעל פי הבאר ולהשתמש בה . זה מעיד על אופיים החשדני וחוסר הגינותם של השוכנים במקום . אם כן , ההתכנסות יחדיו במקרה של הרועים אינה ביטוי לאהבה ואחווה , אלא , לחשדנות וקנאה .

על רקע זה , מתגלה כוחו של יעקב הגולל את האבן בכוחות עצמו בקלות כמגולל פקק מתוך  בקבוק . כוחו המיוחד המתגלה לפנינו בא כפי שמציין הכתוב ,  לאחר שראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו , ואת צאן לבן אחי אמו . הזיכרון של אמו רבקה - האהובה העולה מתוך דמותה של רחל בת לבן אחי אמו – וזיכרון ההבטחות בדבר ה' אליו בחלום הסולם – עוררו בלבו אהבה טהורה ואמונה עמוקה - אשר חשפה את הכוחות המיוחדים הגנוזים בו , והביאו אותו להרים את האבן מעל פי הבאר לבדו.

רואים אנו, שבכתיבת סיפור מפגש יעקב עם הרועים בחרן- בא הכתוב ללמדנו, מה גודל כוחה של אהבה טהורה ואמונה עמוקה היכולה לגבור על כל המכשולים כפי שראינו ביעקב , לעומת מציאות של התנכרות , חשדנות וקנאה כפי שבאו לידי ביטוי בהתנהגות הרועים.

שבת שלום .