פרשת השבוע וזמני השבת בקריית שמונה
הדלקת נרות: 16:59
צאת השבת: 18:00
"נעשה ונשמע" | פרשת משפטים "שקלים"
כולם יודעים שבני ישראל אמרו "נעשה ונשמע" בקבלת התורה. אבל כשמסתכלים בפרשת יתרו לא כתוב כן ולהפך, שם רואים שהם אמרו "נעשה" בלבד, וממילא על מה כל השבח הגדול שקיבלו אבותינו על אמירת ביטוי נפלא זה? למעשה, רק בפרשתנו (משפטים) – שהייתה אחרי מתן תורה כידוע – אמרו "נעשה ונשמע". ואם נדייק זה מוזכר פעמיים: שבפעם הראשונה אמרו "נעשה", ואחרי שלקח את ספר הברית וקרא לפניהם, כתוב שאמרו "נעשה ונשמע". אם כן כפי ששאלנו, מה מעלה יש כאן? גם על פי המדרשים בחז"ל משמע שבני ישראל אמרו "נעשה ונשמע" לפני מתן תורה, הפוך ממשמעות סדר הכתובים בפרשתנו. מדוע? רש"י אומר (שמות כד,א) שאכן פרשה זו נאמרה קודם מתן תורה. כך כתוב במדרש. על פי דבריו נקבל הסבר נפלא בעבודת ה' שלנו.
התורה מכוונת אותנו שנקיים מצוות מפני ציוויו יתברך, ומבלי לחפש הסבר שכלי. והדוגמא שהיא היסוד לעקרון זה, אברהם אבינו – שהולך לעקידה בלי ספיקות. וכך צריכה להיות עבודת ה' שלנו. אפילו אם על פי השכל נראה שלא לעשות המצווה, מכל מקום נקיימנה מחמת צוואת ה' יתברך, וגם אם לא נבין טעמה, זה לא משנה. צריך לבטל עצמנו לה' יתברך, וכפי שהטיב לתאר זאת דוד המלך, שהוא מרגיש בעבודת ה' שלו "כגמול עלי אימו" – כמו התינוק שאינו מבין כלום מחייו, וכשהוא בוכה הוא מקבל אוכל מאמו שהיא מקור חייו, כן חיי האדם – שצריך להרגיש שהמצוות הם מקור חיינו, גם בלי להבין טעמם ויעילותם.
כשאדם זוכה להגיע להכרה הזו, שהוא מבין שכל מה שה' ציווה זה טוב – וכדאי לעשות אפילו בלי להבין – עתה מותר לו להסתכל ולהבין טעם המצוות. אחרי שהגעת ל"נעשה" – שאתה עושה את מצוות ה' בלי שאלות והרהורים – אז מותר לך להבין טעמי המצוות. אחרי שהגעת לדרגת "נעשה" – שאתה מבין שצריך לעשות כל מה שה' ציווה – אז אפילו אם לא תבין את טעם המצוות, עדיין זה לא ימנע אותך מלעשותם. כי המצווה היא מצווה, והוא מבין שהוא זה שמעכב ולא זכה להבין טעמה. הדברים נראים לכאורה פשוטים, אבל זו מדרגה נעלה ועצומה, להבין שכל מה שה' מצווה, זה טוב ונכון. זה לא לעשות סתם בלי הכרה.
אבל איש שאינו דבק כל כך – כפי שאמרנו – כאן יש סכנה לנסות להבין טעמו של דבר, כי אם ידע טעם הדבר, השכל יכול להטעותו לא לעשותו. כלומר, להתחיל להבין בשכל, זה אחרי שיש לך דבקות מוחלטת של "נעשה" – שאני עושה כל מה שה' אומר לי בין טוב לי ובין אם לא. כפי שמסופר על הגר"א ועוד גדולים שקיימו מצוות ואפילו כשידעו שאין שכר על אותה מצווה. והיו שהוסיפו לומר שאדם צריך לקיים המצוה, אפילו אם אומרים לו שעל קיומה יקבל גיהנם, עד כדי כך. ואם אתה לא במדרגה זו, אל תנסה להבין טעמי המצוות.
על כן תכף ששמעו ישראל את התורה במעמד סיני, בהתחלה לא רצו לומר "נשמע" – ואמרו רק "נעשה". הם פחדו שאם ישמעו הטעמים קודם, אולי יטעה אותם שכלם שאינו כן. הם עדיין לא היו במדרגה הזאת שהם רוצים לדעת, ולכן אמרו "נעשה" בלבד, בתמימות – בלי ידיעת רצון ה' ובלי הבנת שום טעם. אח"כ כששמעו שאמר להם משה רבנו 'הרי אתם קשורים, אנוסים' – שיש קשר חזק בין עם ישראל לרבש"ע ושלא יוכלו לצאת מקשר זה לעולם – כשהבינו שהם בדביקות כזו ונקשרו היטב לרבש"ע, רק אז רצו לשמוע טעמי המצוות, ואמרו "נעשה ונשמע".
הדברים שהבאתי כאן לפניכם ידועים ומפורסמים. אך כגודל פשטותם, כך קשה ליישמם. לכן עלינו להתחזק ולשאוף להגיע למדרגות נשגבות אלו בעבודת ה' של כל אחד ואחת מאתנו, כפי שהיו אבותינו באותם הזמנים. שנזכה בע"ה.
שבת שלום ומבורך.
הרב איתמר לוי
