זמני השבת בקריית שמונה ופרשת השבוע
התגלות יוסף לאחיו | פרשת ויגש
הדלקת נרות: 16:15
צאת השבת: 17:16
פרשתנו ללא ספק היא השיא בסיפור מכירת יוסף, יוסף מתגלה לאחיו. יש צורך בהרבה דקדוק ושימת לב במילים שבוחר יוסף לומר לאחיו לאחר 22 שנים שנפרדו זה מזה. "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף" יוסף אומר זאת בבכי ומסביר שצערו לא על צרתו כי אם על אביו, כיצד שרד אחרי כל הצער הזה. יוסף לא מבין איך אביו לא ידע שהוא חי וחשש אולי מפני הצער הסתלקה מאביו רוה"ק ולכן שאל "הַעוֹד אָבִי חָי". יוסף לא ידע שהאחים השביעו את הקב"ה שלא יגלה ליעקב.
האחים שהייתה להם חכמת הפרצוף ראו גודל קדושתו של יוסף אחיהם, ולא העזו להסתכל בפניו. המדרש אומר שהם חיפשו אותו בשוק של זונות, שהיו בטוחים שנפל בחטא, כי מצרים הייתה מקום של זימה ועכשיו ראו גודל קדושתו ויראו מפניו. יוסף לא ידע שהם לא מסתכלים בו בגלל זוהר פניו המבהיק וחשב שהם לא עונים לו בגלל שמצטערים עליו שאולי נפל בחטא וטמא נפשו בגללם, או על הייסורין שעבר גופו. לכן ענה להם על כל חששותיהם. על החשש שמא נפל בחטא וטמא נפשו "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי" ותראו בחכמת הפרצוף שאני עומד בקדושתי, "וַיִּגָּשׁוּ" וראו שאכן עמד בקדושתו. "וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה" למרות שכאן מקום הזימה, שמרתי על עצמי. "וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ" כידוע 'גדול המחטיאו מן ההורגו' ולכן אומר יוסף אם בנפש לא נפגעתי, אז על הצער הגופני שהוא פחות חשוב בודאי אל תצטערו, היות וההפך הוא הנכון כפי שראיתם גודל מעלתי כאן.
יוסף מסביר שבדרך הטבע היה צריך לסרב לאביו ששלח אותו לשליחות זו מחברון שכמה, שהרי ידע שהאחים שונאים אותו וירצו להורגו. ועוד ראיה שהרי הקב"ה "רגלי חסידיו ישמור" ואם כן לא היה צריך להפיל אותו במלכודת זאת ועוד גם האחים הצדיקים לא היה צריך לבוא תקלה על ידם. אין זה "כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם" כי לולא הגעתי למצרים היה העולם כלה ברעב.
הקב"ה היה חפץ להוליד את עם ישראל במצרים, לפי שהייתה זוהמת הנחש שבא על חוה (שדבקה באנושות כולה) צריכה להתנקות מהם. לכן הביא אותנו למצרים שהיא המקום העכור ביותר כפי שהפסוקים משווים אותה למקום הערווה. מקום הערווה בגוף האדם הוא האבר העכור יותר ואם כן מצרים היא המזוהמת יותר מכל העמים וכן השר הממונה על אומה זו בשמיים הוא הטמא ומזוהם יותר (על כל אומה שר שלה, סה"כ שבעים שרים). לכן הוריד את עם ישראל למצרים, כדי להסיר הסיגים (הפסולת) מהם, כפי שמזקקים כסף. כל הפסולת של הנחש תשאר שם כפי שהיה בשלושת ימי החושך שחמישית מהאומה מתה ונשארה שם וכך יצאו ממצרים נקיים. חמישים יום אח"כ מקבלים תורה, כפי שאומרים חז"ל 'ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן'.
בדרך זו ישנה סכנה שנטמע במצריים. לכן עשרים ושתים שנים לפני זמן גלות מצרים, השכינה קדמה ובאה למצרים, ע"י יוסף שהיה מרכבה לשכינה, כפי שאומר הזהר (דף קצד ע"ב), כל זה כדי שלא יהיו ניזונים משרו של מצרים, ואפילו הלחם שיאכלו לא יהיה מכוחו שהרי יהיה שבע גדול כזה שייתן אוכל לשבע שנות הרעב. זה מראה שזה מכוחה של השכינה שהרי דבר זה אין כוח לשום שר לעשות. לכן אומר יוסף לפרעה שצריך לזהות מישהו מתאים – "איש נבון וחכם" – כי זה כוח אלקי וצריך איש שיהיה בדרגה זו להוריד שפע כל כך גדול (יוסף מתכווין אליו). יוסף גם דאג להחליש כוחו של השר המצרי, שמל בפועל את כל המצריים אע"פ שלא עשה כן על מנת לגיירם, כל זה על מנת להתיש כוח טומאת מצרים וע"י שעמד בניסיון ערווה ולא נפל עם אשת פוטיפר, יכל לעשות כן והיה לו הכוח להתיש כוח הטומאה.
זו הסיבה שיוסף לא מודיע לאביו שהוא חי, שלא יוכרח לבוא חזרה ארצה לכבוד אביו. כי הרצון של הקב"ה היה שיבוא מצריימה ויהיה מרכבה לשכינה. לכן אינו יכול לעזוב אפילו שעה אחת, לפי שאז לא תהיה לשכינה על מי לחול במצרים. יוסף לא רצה לעזוב עד שיראה שיצליח במשימה.
שבת שלום ומבורך.
הרב איתמר לוי
