זמני השבת בקריית שמונה ופרשת השבוע

הדלקת נרות: 16:10
צאת השבת: 17:11

הקשר של ההפטרה לחנוכה | פרשת מקץ

כשמעיינים בהפטרה של שבת זו, לא מבינים כל כך את הקשר שלה לחנוכה (פרט לעניין המנורה). שהרי הנביא זכריה היה בין עולי הבית השני, היא תקופת מלכות פרס שקדמה למלכות יוון במאתיים שנה. ובכלל נראה שהנביא עצמו לא מבין מה הוא רואה. ננסה להעמיק בהפטרה ובקשר שלה לחנוכה.

אם נשים לב, יש כאן תיאור של הנבואה שהולכת ומסתלקת. וממילא, ההשלכות לכך, שהנביא לא מבין. וזה הקשר לחנוכה שהוא המאפיין המרכזי לתקופת החשמונאים: שזאת הפעם הראשונה שבעם ישראל מתבצע מהלך לאומי כללי בלי שיש נביא שאומר בצורה מפורשת מהי דעת הקב”ה על המהלך הזה. חז”ל קבעו לנו את קריאת ההפטרה הנ”ל בחנוכה כדי שנשים לב לכך שחנוכה היה החג הראשון וגם היחיד שעם ישראל מתפקד בלי נביא. בפורים הייתה נבואה (שהרי יש ויכוח מיהו הנביא זכריה: יש אומרים עזרא, ויש אומרים מרדכי) – נכון שהיא הייתה בהסתר רב, אבל בסופו של דבר אסתר נכנסה לתנ”ך, מה שמראה על כתיבה ברוח הקודש. לא כן חנוכה – כאן יש טשטוש גדול ולכן מי שמדבר עם הנביא בהפטרה זה מלאך ולא הקב”ה, זה הגרגירים האחרונים של הנבואה בעם ישראל.

הקבלה נוספת לחנוכה, נשים לב מיהו הנושא המרכזי של הנבואה – זו נבואה שפונה לכהן הגדול, יהושע. וזה שוב מקביל לחנוכה שסיפורו התרחש על ידי משפחה של כהנים. אפשר לראות את המסר המרכזי שמבקש הנביא למסור ליהושע: “שמע נא יהושע הכהן הגדול, אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה” – הוא מדבר על ראשי הכהנים שעלו לבנות את הבית השני, והנביא ממשיך: “כי הנני מביא את עבדי צמח” – הנביא מדגיש ‘דע לך יהושע שהמנהיג הפוליטי יהיה משבט יהודה!’. למה צריך להגיד את זה ליהושע? הנביא מזהיר את יהושע, תדע שלידך נמצא “עבדי צמח” – שזה זרובבל בן שאלתיאל שהוא משושלת המלכים עד דוד המלך, הוא ייקח את המלכות ולא אתה. תזהר לתפוס את המלוכה.

בעצם, עוד הרבה לפני שבאו החשמונאים – ולקחו את המלכות משבט יהודה – הנביא מזהיר את יהושע מלעשות כן. וכך מפרש המלבי”ם כאן את עניין “הבגדים הצואים” שלובש יהושע, שהכוונה לבגדי המלכות שלקחו זרעו, והם לא שלו! הם צריכים להסתפק בכתר כהונה וישאירו כתר מלכות לזרע דוד.

רמז נוסף, זה האבן שיש לה שבע עיניים ומנורה עם שבעה נרות. מה זה האבן והמנורה? ומה העניין במספר שבע? המלבי”ם מסביר שהאבן המוזרה זאת האבן שבה ייסדו את בית המקדש. זרובבל בן שאלתיאל המלך נתן ליהושע להניח את אבן הפינה, ויהושע חקק על האבן דמות של שבעה עיניים, לרמוז לשבעה כוכבי לכת שעל ידם משגיח על עולמו. כלומר השגחה טבעית. לעומת בית ראשון שהיו מתקיימים בו עשרה ניסים בכל יום, בבית שני אין ניסים גלויים אלא עוברים להשגחה סמויה בדרך הטבע, זו הכוונה לשבע עיניים ומנורה עם שבעת קנים. וכפי שרומז המספר שבע בכל מקום. בחזיון הזה ישנה הוראה לאיזה תקופה הולכים.

ורואים זאת במלחמות המכבים שנצחו בדרך הטבע מצד אחד, אבל התייחסו לזה כנס עליון ועל טבעי. והנס במנורה זהו החותם האלוקי שנותן הסכמה לדרך הטבע שבה נקטו החשמונאים, והיא הרצויה בעיניו. וכך מסיימת ההפטרה, שיש כאן מעטים מול רבים ועל פי הטבע לא צריכים לנצח, ובכל זאת מנצחים. והסיום “מי אתה הר הגדול” שחז”ל אומרים שזה היה גוג, שבדרך הטבע קשה לנצחו, אבל כשנכנסת הרוח, אז כל הר גדול נהפך למישור, וכפי שעושים החשמונאים שמחזירים מלכות ישראל יתר על מאתיים שנה. יה"ר שנזכה, שבת שלום וחנוכה שמח.

הרב איתמר לוי