זמני השבת בקריית שמונה ופרשת השבוע
הדלקת נרות: 17:30
צאת השבת: 18:31
סיבת קיום העולם | פרשת בראשית
המדרש אומר שהקב"ה ברא עולמות והחריבן, עד שברא את העולם הזה שהוא נקרא עולם התיקון ועליו אמר הקב"ה: 'דין הניין לי ודין לא הניין לי' – הכוונה שהעולם הזה גורם לי הנאה ושאר העולמות לא. צריך להבין מה ההנאה שיש לקב"ה דווקא בעולם שלנו? התשובה היא, האפשרות לבחור. והכוונה כפי שמסביר האר"י על המדרש הזה, שהעולמות הראשונים שברא הקב"ה היו מושלמים מדי והכל עבד בלי שום תקלה – עשו בדיוק רצונו – וממילא אחרי כמה זמן זה נעשה משעמם. מה שאין כן כשיש אפשרות לבחור, זה דינמי והופך להיות מעניין. בעצם, הסיבה שהעולם הזה מצליח להתקיים, זה בגלל אפשרות הבחירה, ואפשרות הבחירה זה אומר שיש גם אפשרות לבחור ח"ו נגד רצון ה', ממילא כשאדם כן בוחר לעשות את רצון ה' – זה גורם הנאה למלך. זה הדבר המרכזי בעבודת ה' שהרמב"ם מדבר עליו רבות ור' יצחק אברבנאל מגדיר זאת כאחד העיקרים, מה שאנו מכנים 'הבחירה החופשית'.
כדי שאדם יגיע להיות ייצור בוחר, צריך לעשות לו 'בוחן פתע'. זה מה שעשה הקב"ה "ויקח אלוקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשומרה" האדם הונח בעולם ויש לו תפקיד, מה? "ויצו ה' אלוקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל" – משמע שצריך לאכול מכל העצים, גם מעץ הדעת. אבל מיד ממשיך הפסוק: "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכלו ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות" – וזה סותר את הציווי הקודם?!
מסבירים המקובלים (הריקאנטי ועוד) שקודם כל תטעם מעץ החיים, תטעם את האמת תחווה את החוויה המתוקה של להיות אדם מוסרי, ואח"כ תטעם מעץ הדעת שזה עולם החומר, האגו, הדאגה לעצמך. וממילא הבחירה לעשות טוב תהיה מתוקה יותר. אבל מי שטועם מעץ הדעת בלבד – זה כמו למות, שהרע נהיה לו טעים והטעים בדרך כלל מנצח את הדבר הנכון והטוב, מגמת הבריאה הייתה שגם הדבר הנכון יהיה לו טעים.
אם נחזור לדוגמא הקודמת, האדם אכל מעץ הדעת, שזה בעצם אכילת המאכל הלא בריא – אבל טעים – וכעת כמעט נשללה ממנו הבחירה, שתמיד יבחר ברע. הקב"ה רצה שקודם יאכל מעץ החיים ויהיה לנו חוויה נפשית עמוקה של אמת, ואז יאכל מעץ הדעת טוב ורע – וכך תהיה בחירה אמיתית.
ברגע שאדם אכל מעץ הדעת בלבד, הוא הפר את הבחירה וכאן נוצרה התמכרות כפי שמסיימת הפרשה (ו, ה-ו): "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ", ברגע שאדם טעם מהרע והדבר שעומד כנגדו זו רק הידיעה שהדבר לא טוב – כאן הרע ינצח באופן מתמיד עד כדי איבוד החופש, מה שנקרא התמכרות. לכן, לעומת הסיפוק שהיה קודם לקב"ה בעולם, כי היה אפשרות לבחור בטוב, כאן כתוב: "ויתעצב אל ליבו" – ומסביר רש"י ש'עלה במחשבתו של מקום להעציבו' לא הקב"ה נעצב, אלא האדם. ברגע, שאין בחירה יש התמכרות והאדם נהיה עצוב, זה הדכאון (שהיא המחלה מספר אחת בעולם).
עבד ה' הוא לבדו חופשי. עץ החיים – זה התורה, ועץ הדעת – זה הרע. התורה נותנת לנו אפשרות לבחירה אמיתית. כדי שבאמת תהיה בחירה חופשית, צריך שנלמד תורה ואז יש סיכוי לעמוד מול ייצר הרע שהוא עץ הדעת שכבר אכלנו ממנו. צריך ללמוד את הדברים המתוקים שבתורה (נשמת התורה) וממילא יהיה קל לבחור בין הטוב לרע.
שבת שלום ומבורך,
הרב איתמר לוי
