פרשת השבוע מאת הרב איתמר לוי

ברית על הנסתרות | פרשת כי תבוא

18:15 הדלקת נרות

19:18 צאת השבת

משה רבנו מתאר את מעמד הברית שבני ישראל עתידים לעשות בכניסתם לארץ (וכפי שעשו בימי יהושע. פרק ח), כאשר שישה שבטים יעמדו על הר גריזים – הוא הר הברכה, ושישה יעמדו על הר עיבל – הוא הר הקללה. ובין שני ההרים נמצאת העיר שכם, שם יעמדו עשרים ושנים אלף לווים עם ארון האלוקים ויאמרו 11 ארורים, ועל כל אחד מהם יענו כל העם "אמן". מעניין לראות האם יש מכנה משותף לאותם דברים, מדוע נבחרו דווקא דברים אלו לבטא את מעמד הברית המכונן?

נחזור אחורה לפרשת סוטה, הנמצאת בפרשת נשא שבספר במדבר. לכאורה לא כל כך ברור מה עושה שם פרשה זו, שהרי פרשת נשא נאמרת בהקשר של ההליכה לעבר ארץ ישראל, ומה הקשר של פרשת סוטה כעת? אם נשים לב, גם בפרשת סוטה התורה משתמשת במוטיבים חוזרים של "ארור" ו"אמן": "ובאו המים המאררים האלה במעיך.. ואמרה האישה אמן ואמן", האם יש קשר?

הקשר ברור, כל עניינה של הסוטה בא על דברים של סתר, ולכן בעלה מקנא לה. וכן כאן בפרשה, רשימת הארורים שנבחרו כולם קשורים לעניינים של סתר: "ארור האיש שיעשה פסל ומסכה ושם בסתר", וכן "ארור מקלה אביו ואימו" – אנשים לא יודעים מה קורה בבית, אחריו "ארור משיג גבול רעהו" – הוא לא שם לב שגנבת לו, "ארור משגה עיוור בדרך" – העיוור לא יודע לזהות מי עבד עליו, "ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה" – הם לא מכירים את המערכת ואין להם מי שיגן עליהם, "ארור שוכב עם אשת אביו" – היא לא סוג של משפחה ויש כאן סוג של ניצול, "ארור מכה רעהו בסתר" – לתת לו משהו שהוא בכלל לא יודע.

בעצם, אפשר לומר שכל העניינים הנאמרים אצלנו בפרשה, הם הרחבה של פרשת סוטה. על זה הקב"ה כורת איתנו ברית, במיוחד על הנסתרות. הסיבה, לפי שכל ימי המשכן בהיותנו במדבר הכל היה מושגח תחת עינו הפקוחה של משה רבנו, לא הייתה אפשרות להסתתר כמעט – פרט לעכן בן זרח שהצליח למעול עוד בימי משה (עיין סנהדרין מג:) – אבל כשנכנסים לארץ עוברים למציאות חדשה, בה "איש תחת גפנו ותאנתו" וכעת יש סכנה של עשיית עבודה זרה ועברות בסתר. לכן עם הכניסה לארץ פרשת סוטה נאמרת לרבים, כאשר המכנה המשותף הוא הנסתרות. זוהי הנהגתה של ארץ ישראל, שבת שלום ומבורך.