חג שבועות שמח

שָבוּעוֹת: על שם שבעת השבועות שסופרים מתחילת העומר עד חג זה. שם זה מופיע בתורה מספר פעמים, הראשונה שבהן היא "וחג שבעת תעשה לך, בכורי קציר חטים", המופיעה בשמות, ל"ד, כ"ב.

חג הקציר: משום שבתקופה הסמוכה לחג זה היה מתבצע קציר החיטים שהיה מובא ל-ה' בתור מנחה. שם זה מופיע בשמות, כ"ג, ט"ז: "וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה".

יום הביכורים: בחג זה היו מביאים בזמן המקדש את קרבן מנחת הביכורים, המכונה גם שתי הלחם, מהחיטה שמבכירה בתקופה זו של השנה. שם זה מוזכר בפרשת פנחס (ספר במדבר): "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים, בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה', בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם: מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה - לֹא תַעֲשׂוּ."

עֲצֶרֶת: בתלמוד ובלשון חז"ל (משנה ראש השנה א ב).

חג מתן תורה: שם זה אינו מופיע בתורה, והוא ניתן בעקבות המסורת לפיה ביום זה נערך מעמד הר סיני, שבו אלוהים התגלה אל עם ישראל סביב להר במעמד נבואי-היסטורי חד פעמי והורה להם את עשרת הדיברות, החקוקים על לוחות הברית שהושמו במשכן.

יום הַקָּהָל: ביום מתן תורה הצטווה משה להקהיל את כל העם לפני הר סיני, וכך התורה מכנה את יום מתן תורה: "אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל".[3] השם מביע את אחדות העם.

כינוי עממי נוסף שניתן לחג הוא חג המים, מכיוון שילדים ונערים נוהגים לעשות בו מלחמות מים בפארקים ציבוריים, בעקבות מנהג קדום בקרב יהודי צפון אפריקה לשפוך מים זה על זה ביום שבועות.