זמני השבת בקריית שמונה ודברי תורה לשבת מהרב איתמר לוי

בס"ד ח תמוז תשפ"ה

הדלקת נרות ק"ש: 19:23
צאת שבת ק"ש: 20:33

מנהיגות שכבר לא מתאימה לעם | פרשת חוקת

מקובל לחשוב שחטא "מי מריבה" הוא הסיבה שלא נכנסו משה ואהרון לארץ וכפי שהתורה אומרת ונקרא השבת (במדבר כ,יב – יג): "וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם". 

גם בהמשך הפרשה, כשמגיעים להר ההר, הקב"ה מכריז (שם כ,כד): "יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" ושוב חוזר הכתוב ומדגיש את הסיבה לכך: "עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה".

כשלומדים את דברי הפרשנים בהסבר החטא, מגלים שלמעשה הוא לא כל כך ברור, וישנם שנים עשר פירושים בפרשנים, לנסות להסביר מה היה חטאם הגדול. זה נראה כאילו מישהו מנסה להעמיס על משה ואהרון דברים לא להם. 

נוסיף לזה את הפסוקים לקראת סיום התורה, פרשת האזינו, הכתובים מתארים את פטירת משה, ושוב נזכרת הסיבה לכך (דברים לב,נ-נא): "וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". למה צריך להזכיר זאת למשה כעת, טרם הסתלקותו? 

לפני התשובה, נוסיף שאלה קשה אך מתבקשת, שהיא תתן מענה לדברנו כאן. נקפוץ לספר דברים המכונה "משנה תורה", לפרשת דברים. 

שם כתוב סיבה אחרת מדוע משה לא נכנס לארץ (דברים א לד – לז): "וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר. אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם. זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְקֹוָק. גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְקֹוָק בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם". בעצם משה מגלה שהסיבה שהוא לא נכנס לארץ, היא השותפות שלו בחטא המרגלים. ובפרשת עקב רואים שהסיבה שאהרון לא נכנס, היא סיפור חטא העגל, ולא חטא מריבה כפי שכתוב בפרשתנו. 

אז מהי הסיבה האמתית?

התשובה נמצאת בתגובת משה ואהרון למרגלים, שלא הייתה קיימת בסיפור המקור של חטא המרגלים הנמצאת בפרשת שלח (שבספר במדבר). רק בפרשת דברים (שבספר דברים) משה חוזר על המאורעות שקרו ומוסיף ומשנה דברים שיוצרים הבנה מחודשת של הסיפור. 

בפרשת שלח משה ואהרון לא מגיבים למרגלים ורק נופלים על פניהם (במדבר יד,ה): "וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". ומי שכן מגיב זה כלב, שאומר (במדבר יג,ל): "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ".

ואילו בספר דברים, משה מדבר ארוכות ובלשונו (דברים א,כט-ל): "וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם. יְקֹוָק אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם". ויש שם עוד אריכות לשון שמשה כן דיבר. 

רבי יצחק אברבנאל הסביר זאת בצורה מפליאה. 

יש לחבר את פרשיות "שלח" ו"דברים" יחד, וכך נקבל את התמונה השלמה, שגם משה דיבר וגם כלב דיבר. רק כשמשווים את מה שכל אחד מהם אמר, מבינים את הסיבה לכך שמשה לא נכנס לארץ. כלב אמר "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ" ובמילים שלי 'אנחנו נלחם בכוחנו וננצח'. לעומתו משה אמר "יְקֹוָק אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם" ובמילים שלי 'אם אתם מפחדים, יהיו ניסים'. בדבריו אלו, משה נתן לגיטימציה למה שטענו המרגלים, שהרי זה היה חששם, הם לא רצו להיכנס לארץ ורצו להישאר במדבר כי ניתנה תורה לאוכלי המן. במדבר היו חייהם מתנהלים בצורה ניסית ועכשיו בכניסה לארץ כל זה עלול להפסק. והנה משה בא ומציע שזה ימשיך. גם בכניסה לארץ. הנהגה זו לא מתאימה לדור הנכנס לארץ, ולכן הקב"ה אומר למשה שזו הסיבה שאף הוא לא יכנס לארץ. 

התורה הפרידה בין הדיבורים של כלב ומשה, כדי שלא נעלה על החידוש הנפלא הזה, ולא נשים לב לסיבה לעונש של משה. זו גם הסיבה לחזרה על העונש של משה ואהרון בפטירתם, שהסיבה לעונשם זה חטא מי מריבה. יש כאן מישהו שלא רוצה שנשים לב לעונש האמיתי ובצדק. לא רוצים ליחס למשה את חטא המרגלים חס ושלום. 

אחרי החידוש הנפלא הזה, נוכל להבין מה היה חטא "מי מריבה" בצורה מעמיקה, ועל פי דבריו המתוקים של תרגום יונתן על הפסוק.

למעשה משה קיבל שתי אופציות: להכות את הסלע או לדבר אל הסלע, ומשה היה צריך לבחור את האופציה הטובה מבין השניים. אם משה יחשיב את הציבור העומד לפניו כעת, ארבעים שנה לאחר יציאת מצרים, כפי אותו דור שיצא אז ממצרים שהיה בדרגות טומאה חמורות – משה יכה את הסלע. אבל אם משה יבין שהדור שלפניו הוא לא אותו דור קדום, זהו דור אחר שהתעלה למדרגות אחרות – משה ידבר אל הסלע. 

לפני ארבעים שנה כשחנו ברפידים ולא היה מים לשתות, האופציה הייתה אחת בלבד, להכות את הסלע, כפי המתואר שם (שמות יז,ה-ו): "וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ. הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל". 

החידוש שמשה עשה את דבר השם ולא שינה, שהרי קיבל שתי אופציות. כל חטאו היה חטא מנהיגותי, שהיה צריך לבחור באופציה המראה על השינוי של העם שלפניו. לכן העונש: "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – הביטוי "עֵינֵי" מזכיר לנו את 'עיני העדה', הסנהדרין. כך הייתם צריכים להסתכל על הציבור שלפניכם, ולא עשיתם זאת. "לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ", "הַקָּהָל הַזֶּה" הוא לא אותו קהל שלפני ארבעים שנה. 

חטא מי מריבה בא להסתיר את החטא האמתי, הלא הוא חטא המרגלים. אבל הוא חושף את אותו עניין, העולה משני החטאים יחד, שמראה על הצורך בחילוף ההנהגה והעברת השרביט ליהושע המתאים לדור הנכנס לארץ, שבת שלום ומבורך.